ישראל מתייבשת (מדינית): הזווית של העולם היהודי

מציינת ישראל חצי שנה לטבח של החמאס שעורר בעולם היהודי כולו זכרונות היסטוריים של פוגרומים שהעדפנו לשכוח. הסימפטיה והאהדה לה זכתה ישראל אחרי ה-7 באוקטובר התחלפו חיש מהר בביקורת חריפה על ישראל ובעלייה חדה באנטישמיות. יהודים חשים במצור. גם יהודים שלהם ביקורת על ישראל גילו שאינם יכולים לברוח מזהותם והקשר הגורדי שלה לישראל כשהם הואשמו גם ע"י השמאל וגם ע"י הימין במאורעות המלחמה או בחוסר נאמנות למדינות בהן הם מתגוררים. יהודים חשים בגידה מצד הקולגות הלא יהודים שלהם ומצד ממשלותיהם. 

המציאות הזו לא נוצרה ב-7 באוקטובר, אלא היא תוצאה של הבשלה של מספר מגמות ארוכות טווח, כולל כמובן העלייה גדולה בהסתה ובשימוש בפייק ניוז ברשת. בזמן שהקהילה היהודית 'ישנה', הלכה והשתרשה באקדמיה, בתקשורת, באיגודי העובדים ואף בפוליטיקה תפיסה שמקטלגת את היהודים כפריבלגים, ותחושת הדחיפות לגנות אנטישמיות פחתה מאוד. הנורמות החברתיות שהגנו על הקהילה היהודית מפני אנטישמיות בעבר, נשחקו. 

בד בד, ארגונים אסלאמיסטים אנטי-ישראליים בכל מקום במערב עברו תהליך של התמסדות, והעמיקו את התהליך של השתלבותם והשפעתם במסגרות הפוליטיות והחברתיות של השמאל במערב. כך ההתנכרות לישראל הפכה להיות נייר הלקמוס של חוגים פרוגרסיבים ואף ליברלים. 

לא רק אנטישמיות מסורתית חווים היהודים, אלא בעיקר מחיקה או ביטול. סממנים יהודים נעלמים מהמרחב הציבורי (למשל הוסרו חנוכיות באוניברסיטאות בקנדה בחנוכה האחרון), ויהודים רבים חשו שרק גינוי נחרץ לישראל עשוי לשמור על מעמדם החברתי או לעיתים על עבודתם. במציאות זו, הטענה של ישראל שהאחריות למשבר ההומניטרי בעזה היא בראש ובראשונה של חמאס, נופלת על אזניים ערלות. 

אלה לא רק השוליים הפרוגרסיבים שמתנכרים לישראל, אלא גם טובי ידידיה. זו התוצאה של היווצרות של רוח תקופה (צייטגייסט) אנטי-ישראלית. בעיני רבים, ישראל פשוט נמצאת בצד הלא נכון של ההיסטוריה. כך למשל, מנהיגת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים לשעבר ננסי פלוסי הצטרפה לחתימה של 40 חברי קונגרס בדרישה מהנשיא ביידן לא להעביר נשק לישראל, בזמן ששרי החוץ של בריטניה וגרמניה גינו אותנו בשבוע החולף, ובזמן שארה"ב איימה בצורה כמעט מפורשת שתפסיק את משלוחי הנשק לישראל.

אלה לא ביטויים של אנטישמיות, אבל הם כן תורמים לתחושת המצור שחווה ישראל. גם אם השיקולים לעמדות האלה נובעות מסיבות פנימיות כמו הבחירות בארה"ב, רוח התקופה האנטי-ישראלית פוגעת בביטחון הקהילתי ובביטחון האישי של יהודי העולם ותורמת לחרדה שלהם.

אף ממשלה ישראלית אחרת לא הייתה יכולה לנהל את הלחימה בצורה מאוד אחרת, ועדיין, המציאות מחייבת בדק בית אמיתי מצד ממשלת ישראל במקומות שבהן במעשיה ובמחדליה העצימה את המתח, לשיא שאינו מחוייב המציאות (כתבנו על כך כאן). 

אף כי מספר ארגונים יהודים ופרו-ישראלים עושים כמיטב יכולתם להילחם בכל אלה, השילוב בין התמונות היוצאות מעזה לבין היקף הפעילות האנטי-ישראלית מותיר ארגונים יהודים רבים המומים, מפוחדים וחסרי אונים מול סיטואציה שנדמת להם כאילו יצאה לגמרי משליטה. הניהול המחפיר של הממשלה את החזית המדינית שכתבתי עליו בעבר, בשילוב עם 'השיתוק היהודי' בפני גל האנטישמיות, מותיר את ישראל ואת העולם היהודי חשופים בפני גל של אנטישמיות ודה-לגיטימציה. 

על המשמעויות למדינת ישראל, כתבנו כאן. בשבועות הקרובים נפרסם מסמך ובו המלצות הצעדים שלדעתנו ניתן לנקוט ברמת הקהילה היהודית כדי להתמודד עם גל האנטישמיות.

בשלב הזה נסתפק ונכתוב שהמפתח להתמודדות עם האיום הזה הוא ההבנה שמה שנראה כמו גל מלוכד של אנטישמיות, למעשה מורכב ממספר אתגרים שונים שהמחוללים שלהם שונים, וכך גם אפשרויות התגובה.