ישראל: לא בדיוק בדידות מזהירה

תחת לחץ

הלחץ על ישראל גובר והאפשרות לבידוד מדיני חמור, אמברגו נשק רחב ואפילו סנקציות כבר אינן תרחיש מופרך. רק בימים האחרונים הודיעה שרת החוץ של קנדה על אמברגו נשק של קנדה על ישראל, בממשל האמריקאי הביעו מספר אישים התנגדות לסיוע לישראל, ובריטניה הציבה דרישה לאפשר ביקור של דיפלומטים או של אנשי הצלב האדום אצל מחבלי נוח'בה שהשתתפות בטבח ה-7 באוקטובר, כתנאי להמשך אספקת נשק לישראל. שר החוץ הבריטי דיוויד קמרון אף הזהיר שאמברגו נשק על ישראל באירופה כולה עלול להיות מוכרז. אפילו איטליה תחת ממשלת הימין של מאלוני הודיעה שהיא מתנגדת לפעולה ברפיח.

ההתנהלות הבין-לאומית מקוממת מאוד והיא לא חכמה. הבחירה של בריטניה לא להטיל את כובד משקלה לשחרור החטופים, אלא 'לשכב על הגדר' כדי לאפשר ביקורים בכלא לרוצחים ולחוטפים היא מדהימה ומעוררת חלחלה. ההתנהלות הזו רק מרחיקה את האפשרות להגיע להפסקת אש ועסקת חטופים, משום שהיא מייצרת לחמאס תמריץ שלילי להגיע להסכם כשישראל מוקעת בזירה הבין-לאומית. אבל זאת המציאות, והשאלה שנשאלת היא מה ישראל צריכה לעשות במצב כזה.

תובנות ומסקנות

• מגמת הבידוד הבין-לאומית היא לא פחות מאסון לביטחון הלאומי של ישראל, והיא לא תאפשר לה, למשל, לגבש קואליציה איזורית ובין-לאומית נגד איראן.
  

• את מה שקורה בחזית בעזה, גורמים שמזוהים עם חמאס אידיאולוגית ממנפים בזירה המדינית, הדיפלומטית, המשפטית והאזרחית כדי לפגוע במדינת ישראל, עד כדי כך שהחמאס הפך לישות מדינית שיש לה בפועל עוצמה רכה של מעצמה.
  

• ב-7 באוקטובר חמאס תיעל את מדינת ישראל למלכודת מתוכננת, שכשתפיסת הלחימה שלו מבוססת על השימוש בעזתים כמגנים אנושיים. המשבר ההומניטרי ברצועת עזה משרת את החמאס והוא מעוניין בו לשם הגשמת מטרותיו. את זה פחות מבינים בעולם.
  

• גם ממשלה ישראלית בהרכב אחר, הייתה כנראה מנהלת את המלחמה בעזה בצורה דומה. כל ממשלה הייתה חווה לחץ בין-לאומי ודיפלומטי.
  

• ועם זאת, התנהלותה של הממשלה היא גורם מרכזי שמעצים את הבידוד הבין-לאומי של ישראל. כך למשל, ספק אם החשש לאמברגו נשק היה קיים לו הייתה מציגה ישראל תכלית מעשית ליום שאחרי. כשהקהילה הבין-לאומית רואה את ישראל נלחמת כבר חצי שנה במלחמה מדשדשת ללא יעד סופי ברור, ובזמן שמניין הקורבנות האזרחיים גדל, צפוי שגורמים בקהילה הבינ"ל יעלו סימן שאלה לגבי יעדי ותכלית המלחמה.
  

• ישראל לא נמצאת כלל במשחק המדיני. המלחמה דורשת מהלכים מדיניים משלימים מורכבים, שיתנו 'קונטרה' לעוצמה הרכה של חמאס ויקדמו אינטרסים ישראלים. ואולם לישראל אין "צה"ל מדיני". המהלכים המדיניים המורכבים מנוהלים זה עשרות שנים ממשרד ראש הממשלה, בזמן שמשרד החוץ נוון. כשראש הממשלה הוא אישיות לא אהודה בזירה הבין-לאומית, ישראל מגלה אימפוטנציה מדינית.
  

• החולשה המדינית של ישראל היא תוצאה ישירה של הרכב הממשלה. למרות הרחבת הקבינט, ישראל מגלה שקשה לקדם מהלכים דיפלומטיים עם 'ממשלה אידיאולוגית על מלא'.
  

• אתחלתא היא גוף ציוני א-מפלגתי, ואולם איננו יכולים להתעלם מכך שמנקודת מבט של ביטחון לאומי, זאת לא הממשלה הנכונה לנהל את המלחמה הזו.