אתחלתא דה גאולה? לפתור את התסבוכת של גיוס החרדים

הבעיה 

המדינה כולה בסחרור סביב סוגיית גיוס החרדים והיא אף עשויה להפיל את הממשלה. צריך לומר ביושר, ממשלת ישראל הנוכחית, כמו גם כל ממשלה אחרת, לא תוכל לכפות שיוויון מלא בנטל ולהביא לגיוס מלא של החרדים.

לחרדים יש תחושת "אזרחותיות" נמוכה, כלומר תחושות המחוייבות והאחריות שלהם למדינה מוגבלת, ורובם לא רואים את עצמם כחלק מההוויה הישראלית. המדינה נתפסת בעיקר כגורם שמאיים לשבש את יכולתם לנהל את עניינם בעצמם בהובלת גדולי הדור. צריך להפנים ששינוי מאזן ההשתתפות בנטל לא יבוא בצורה וולונטרית מצד החרדים, וגם הידברות בלבד עשויה שלא להועיל. בברית העדינה בין החצרות והפלגים השונים שמרכיבים את החברה החרדית, אין אפשרות לקבל החלטה קשה או שנויה במחלוקת בשם ציבור כה רחב. 

רק דרישה חיצונית חד-משמעית רחבה עשויה להביא לשיעור גבוה יותר בהשתתפות בנטל. המפתח לכך הוא ביצירת חיבור מחודש בין "הציבורים המשרתים" בישראל, כלומר ברית ציונית בהובלת הציבור הדתי-לאומי הציבור החילוני-ליברלי ומסורתיים. הברית הזו תהיה מגוונת פוליטית, אך תהיה מאוחדת במחוייבות שלה להבטיח שיוויון זכויות מלא לכל אזרחיה של מדינת ישראל ללא התניה, כמו גם בדרישה לנשיאה שיווינית יותר בנטל. חיבור זה ייצור כוח פוליטי וחברתי חזק מספיק למצוא את דרך האמצע בין הידברות לכפייה. הברית הזו תהיה מחוייבת להידברות עם המנהיגות החרדית ולתת מענה לחששותיה הטבעיים, אולם בה בעת, תהיה לה לגיטימציה רחבה לבוא בדרישות נוקבות למנהיגות הזו.

העקרונות הנדרשים לפתרון

1. הבנה שהחרדה של החרדים היא אמיתית. הטיעון החרדי המרכזי נגד גיוס הוא החרדה מקריסת עולם התורה כתוצאה מחשיפה לצה"ל "החילוני". זהו חשש אותנטי, אמיתי ומנומק.
   

2. ולכן, הפתרון צריך להתייחס 'למערכת' החרדית, ולא רק למלש"ב. הפתרונות עד כה התמקדו ביצירת תמריצים וסנקציות כלפי החרדי הצעיר. אולם,  החרדים חיים במעין אוטונומיה שמקבילה למדינה. ולכן כל פיתרון צריך להתייחס לתמונה הרחבה, להשלכות, לחששות ולצרכים של הממסד החרדי, של כלל הציבור החרדי, לאלה שמועמדים לשירות ביטחון, וגם לאלה שלא.
   

3. סבסוד עולם התורה בא במחיר. המשוואה פשוטה: לא יתגייסו - לא יקבלו, כן יתגייסו יקבלו יותר. גם ברמת האברך החרדי וגם ברמת המוסד התורני.

פעולות אפשריות ליישום בשנים הקרובות

1. ברמה המערכתית: מימון מוסדות התורה לבני ישיבות יהיה נגזרת של  אחוז משרתי הצבא מבין אברכי הישיבה. ככל שהאחוז יהיה יותר גדול, כך התקצוב יגדל, ולהיפך. מלבד התמריץ החיובי עבור עולם הישיבות לעודד גיוס חרדים, הדבר עשוי לשפר את התדמית של המשרתים החרדים ואולי אף להפוך אותם למבוקשים יותר.
   

2. עידוד גיוס לשלב ב' (שירות חרדים בגילאי 25-40 בפיקוד העורף): בתחילת המלחמה התקשורת הישראלית ציירה מצג של גיוס המוני של חרדים מבוגרים. אולם ככל שעובר הזמן מסתבר שאחוז גיוס החרדים לא עלה, אפילו לא במעט עם זאת, עידוד גיוס חרדים מבוגרים לשלב ב', בתפקידים מותאמים ונחוצים, עשוי להיות הפתח עבור הדורות הבאים "לנרמל" את צה"ל. יש למצוא תמריצים כלכליים וחברתיים לעודד עוד גיוס שכזה.
   

3. קצבאות לימוד גבוהות יותר עבור אברכים ששירתו בצה"ל. אפשר לייצר משוואה פשוטה שאומרת שחרדי ששירת 3 שנים בצה"ל יקבל מהמדינה תקציב גדול יותר כאברך למשך מספר שנים מאשר חבריו שלא שירתו בצה"ל. זה ייצור תמריץ עבור החיילים החרדים לחזור לחיות תחת אוהלה של תורה לאחר הגיוס, וגם יאפשר להם נחיתה רכה יותר בעולם האזרחות.