גם יהודי התפוצות חווים סוג של טראומת יום כיפור

הפוגרום של חמאס ב-7 באוקטובר הוא לא רק טראומה ישראלית, אלא טראומה לכל העולם היהודי. מאורעות אותו היום מהווים תזכורת לקשר ההדוק בין הביטחון הלאומי הישראלי לבין הביטחון האישי והמעמד החברתי של יהודים ברחבי העולם.

המתקפה של חמאס יצרה איום על המעמד החברתי של יהודים רבים, על זהותם, ועל מורשתם התרבותית והדתית. כשם שלא ניתן לראות במתקפת ה-11 בספטמבר מתקפה על ארה"ב בלבד, אלא מתקפה אלא גם על ערכי המערב כולו, כך  הפוגרום של חמאס יצר גלי זעזוע עמוקים בעולם היהודי.

האנטישמיות גוברת, הופכת לבוטה למוחצנת ולאלימה יותר. ההתנגדות לאנטישמיות במרחב הציבורי רופסת, וליהודים נדמה שהם צריכים לעבור מבחני נאמנות. הפוגרום של חמאס העלה זכרונות יהודים קולקטיביים מודחקים של פרעות שהיה נדמה שהם נחלת ההיסטוריה.

גם יהודים ליברלים-פרוגרסיביים, שבימי שגרה מבקרים תכופות את ישראל, מרגישים כיום בגידה מצד חוגי שמאל במערב. יש שם הפנמה רחבה יותר שהשיח הפרוגרסיבי הנוכחי מאמץ מוסר כפול לגבי ישראל. תמיכתם של פרוגרסיבים רבים בחמאס גורמת ליהודים פרוגרסיביים להכיר בקיומם של אלמנטים מאוד דוגמטיים ולא ליברליים בשיח הפרוגרסיבי הנוכחי. השיח הזה מקטלג באופן שרירותי את היהודים כלבנים ופריבילגים, ואת הפלסטינים כאנשים חומים ומדוכאים, את מדינת היהודים כמדינה קולוניאלית ואת ארגון החמאס כארגון שנלחם בשם הצדק. 

בכל משבר יש גם הזדמנות. השבת השחורה עשויה לעצב מחדש את הזהות היהודית בתפוצות ולגשר על פערים בין יהודי העולם לישראל, אחרי שנים של התרחקות הולכת וגוברת. אנחנו בצומת דרכים ייחודי בהיסטוריה היהודית. הקשר עם ישראל, שבימי שגרה הוא מאוד מורכב ליהודים ליברלים, הופך לפשוט הרבה יותר בימים האלה. המסגרת של עמיות יהודית - תחושת השייכות לקולקטיב היהודי - הרבה יותר רלוונטית מבעבר. יש הזדמנות לעצב מחדש את הזהות היהודית, לא רק כתגובה למשבר אלא כרגע מפתח ליצירת זהות יהודית קוהרנטית, מגובשת ועשירה. 

לאורך ההיסטוריה, מול איומים ואנטישמיות, יהודים הפגינו חוסן ואחדות. זה יכול להיות רגע מכונן ליצירת קהילה יהודית גלובלית חזקה ומאוחדת יותר, קשורה בכל נימיה לישראל, ומוכנה להתמודד בצורה טובה יותר עם אתגרי העתיד.