הדילמה הגדולה במאבק באנטישמיות: למסגר מחדש או לנכס את הערכים האמריקאיים?

זוהי גרסה מקוצרת של מאמר שפורסם ב-Jewish Journal ב-16 באוגוסט 2024, ונכתב ע"י ערן שישון מנכ"ל ומייסד אתחלתא ודיוויד ברנשטיין, מנכ"ל ומייסד המכון היהודי לערכים ליברליים. לגרסה המלאה של המאמר.

גל האנטישמיות הנוכחי בארה"ב הוא רק רכיב אחד בהתקפה רחבה יותר על ערכים מערביים, אמריקאיים ודמוקרטיים. הקהילה היהודית צריכה  להתמודד עם תופעה זו באמצעות יצירת קואליציות רחבות ומגוונות עם קהילות שחוששות מאיתגור הסדר החברתי אמריקאי.

בעלי הברית הפוטנציאליים של הקהילה היהודית הם אלה שחולקים עימה את הדאגה מהכאוס ומהקיצוניות שמאפיינים את הפעילות האנטי-ישראלית כיום. בעיקר, לקבוצות פרוגרסיביות השפעה רבה על סדר היום של הממסד האמריקאי, אשר מאפייני השיח שלו חותרים תחת החיים היהודיים בארה"ב. הקטלוג בשיח הפרוגרסיבי של יהודים כלבנים ופריבלגים מאפשר לאנטישמיות לפרוח משום שהוא הופך אותה ל'צרות של עשירים', ומחזק את התפיסה שמדינת היהודים היא לבנה וקולוניאלית. האנטישמיות היום היא מעין זרוע אחת של תמנון אשר זרועותיו האחרות חותרות תחת חופש הביטוי באוניברסיטאות, עקרון ההישגיות במערכת החינוך, המריטוקרטיה בשוק העבודה, ואפילו תחת המדע.

בניית קואליציות כאלו נגד אנטישמיות תהיה מורכבת במיוחד בשל הקיטוב הפוליטי בארה"ב. חלק מהאמריקאים הליברלים איתם דיברנו, אשר מסכימים עם הסכנה לאמריקה הגלומה בזן הנוכחי של האנטישמיות, חששו שם שהמושג 'ערכים אמריקאים' עלול להיתפס כפוליטי ומזוהה עם הרפובליקנים בשל הקמפיין הפוליטי של טראמפ שמבוסס על הססמה Make America Great Again.

ולכן בפני יהודים ליברלים מהזרם המרכזי, עומדות לכאורה שתי חלופות. הראשונה היא ניכוס מחדש של השפה כדי לייצר קואליציות לאורך הקשת הפוליטית נגד אנטישמיות. במילים אחרות, המלחמה בזן הנוכחי של האנטישמיות תמוסגר בראי הסכנה של התופעה הזו לאמריקה. זה ידרוש מיהודים אמריקאים להציג "פטריוטיות ליברלית" שמגינה על הדמוקרטיה, הפלורליזם והחירות של אמריקה. הגישה השנייה תשתמש במסגור חלופי שעשוי להיתפס כלא פוליטי, כמו הדגשת הסכנה לערכים הדמוקרטים, לערכי המערב או אפילו לליברליות עצמה. החשש הוא, שריבוי מסרים וגישות יפגעו באפקטיביות של המלחמה באנטישמיות.

יש הקבלה מסויימת בין הדילמה הזו לדילמה שעומדת בפני ארגונים יהודיים במהלך 15 השנים האחרונות בנוגע לשימוש במונח "ציונות" בקמפוסים. ככל שהביקורת על מדיניות ישראל החריפה וקמפיינים של דה-לגיטימציה התרחבו, המונח "ציונות" הפך לשנוי במחלוקת אפילו בקרב הזרם המרכזי של יהדות ארה"ב. חוקרי דעת קהל הזהירו את מנהיגי הקהילה היהודית שהמושג ציונות 'זוהם' בשיח ונתפס כשלילי, ועלול להרחיק צעירים רבים ממסגרות יהודיות בקמפוסים. בעוד  שארגונים מסויימים הפסיקו להשתמש במילה ציונות, אחרים חשו כי הציונות היא עדיין מרכזית לזהות היהודית, כך שאין להם ברירה ממש אלא לנכס את המושג מחדש ולטעון אותו בגאווה.

הדיון בין שתי גישות אלה – ניכוס מחדש של מושגים שנויים במחלוקת או חיפוש מסגור חלופי – צריך להיבחן בראי התוצאה הפוטנציאלית: האם יותר אפקטיבי להילחם על המשמעות המקורית של מושג עקרוני 'שזוהם' בשיח, או להציע מושג אחר פחות שנוי במחלוקת? כמובן שלגישה השנייה עלול להיות תג מחיר הנלווה לוויתור על עקרונות יסוד, במקרה הזה, של הזכות של הקהילה היהודית להגדיר בעצמה את רכיבי הזהות שלה. אבל הדיון הזה תיאורטי בלבד. אנו מאמינים שבקהילה היהודית של היום הסיכויים ליצור קונצנזוס סביב אחת הגישות הוא נמוך.

במאמר המלא אנו מביאים דוגמה מהמאה הקודמת, בה הקהילה היהודית החליטה שלא לאמץ את המלצות 'דוח מקגייור' (1951) שקרא לארגוני קשרי הקהילה היהודים (אשר תפקיד מרכזי שלהם הוא להילחם באנטישמיות) ליצור מנגנון ריכוזי לחלוקת המשאשבים כדי להשיג אפקטיביות גדולה יותר. ואמנם, דווקא הביזור של ארגוני הקהילה היהודית תרם תרומה משמעותית לקפיצה הכלכלית והחברתית של יהדות ארה"ב בשנות השבעים. הביזור היה אפקטיבי, משום שלקהילה היהודית היו אז חזון וערכים משותף, ולכן הפעולות המבוזרות שלהם יצרו תגובה קולקטיבית אפקטיבית. גם כיום, גישות מבוזרות למלחמה באנטישמיות יכולות להיות אפקטיביות יותר, ככל שתתקיים הבנה משותפת לגבי טיב ומשמעות הסכנה של האנטישמיות המודרנית לערכים אמריקאיים ומערביים.