בישראל התעוררו הבוקר לפרדיגמה חדשה לסכסוך הישראלי פלסטיני מבית היוצר של הנשיא טראמפ. לפי טראמפ: 1.8 מליון עזתים ייצאו מרצועת עזה למצרים ירדן ומקומות נוספים, כל זאת במימון מדינות האזור שגם ינרמלו את יחסיהן עם ישראל, ארה"ב תשתלט על עזה, תשטח אותה ותבנה אותה מחדש כריביירה של המזרח התיכון – אפשר שגם חיילים אמריקאים יישלחו לאיזור. מבקריו ההמומים של טראמפ תיארו אותה כטיהור אתני והפרה של החוק הבין-לאומי במסווה של פרוייקט נדל"ן.
ההצהרה, במתכונת כפי שהוצגה, אינה ישימה מסיבות לוגיסטיות ופוליטיות, אבל היא עשויה להוות הפלטפורמה הרעיונית למציאות המתהווה במזרח התיכון.
טראמפ לא התייחס אם הפינוי יחוייב וייאכף, או יהיה כפוף ל"הסכמה". המילה "הסכמה" היא מילת קסם שיכולה להפוך את התכנית להרבה יותר הגיונית, מעשית, מוסרית ואפקטיבית:
"הסכמה" הייתה חושפת את כל המתנגדים אוטומטית לתכנית בצביעותם, ככאלה שחושבים שהם יודעים יותר טוב מה נכון לפלסטינים; שמוכנים בשם המוסר והצדק שלהם להמשיך לכלוא 2 מיליון פלסטינים בתוך אזור מלחמה מסוכן שאין בו כמעט תשתיות. התייחסנו בדיוק לאפשרות הזאת לפני כשנה בנייר שקראנו לו "שלח את עמם".
ב"הסכמה" יש פוטנציאל להציב שחמט רעיוני לחמאס, כך שלא תהיה לו תקומה אידיאולוגית. חמאס יעמוד בפני הבעת אי-אמון גורפת ופומבית בחמאס. להבדיל, "כפייה" יכולה דווקא לחזק את החמאס.
רק עם "הסכמה" יש סיכוי לרתום את מדינות המפרץ לפרוייקט, בלעדיהן. הפלטפורמה הרעיונית של טראמפ לא רלוונטית.
החיסרון לכאורה ב"הסכמה", היא שלא כל הפלסטינים ייבחרו לצאת מעזה. אבל אז מי שיבחר להישאר בעזה יידע שהיכולת לספק שירותים מוגבלת מאוד בגלל הרס התשתיות.
עצם העלאת התכנית, ללא קשר למידת יישומה, משנה סדרי עולם במזרח התיכון. היא מפרקת אחת ולתמיד הנחת יסוד שעמדה בלב הסרבנות הפלסטינית: שהזמן משחק לטובתם, ולכן אין מה להגיע להסדר מדיני היום, כי זה שיונח לפתחם מחר, טוב יותר. זהו שחר של יום חדש במזרח התיכון.
Comments