הציונות הדתית בצומת דרכים: שמירת הברית הפוליטית או שינוי

אתמול איים הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף שאם יכריחו את החרדים להתגייס הם יעזבו את הארץ. פוליטית, משמעות דבריו של הרב יוסף הם שהסיכויים לפשרה בנושא הגיוס כמעט אפסו.

כתבנו בעבר שלחרדים יש תחושת "אזרחותיות" נמוכה, כלומר תחושות המחוייבות והאחריות שלהם למדינה ולקולקטיב הישראלי, מוגבלות. רובם לא רואים בדמוקרטיה ערך, אלא כלי, אותו הם למדו להפעיל במיומנות כדי לקדם את ענייניהם.

מה שמקומם באמירה של הרב יוסף הוא שנושא משרה רשמית בכירה מאיים לשבור את כללי המשחק אם לא תישמר פריבילגיה שבטית שניתנת ללא הצדקה בצורה גורפת. פריבילגיה שלא באמת יונקת את מקורותיה מהדת, אלא היא תוצאה של הסכם קואליציוני מלפני יותר משבעים שנה.

הציונות הדתית בצומת דרכים

זוהי שעת המבחן הגדולה של מנהיגי הציונות הדתית. החללים הרבים מהמגזר הדתי במלחמה והשילוב שלהם עצמם בין לימוד תורה לשירות צבאי, מובילים שם לשיח ער בנוגע לסוגייה הזו. בציונות הדתית יש שתי גישות:

• שימור הברית הפוליטית עם החרדים. ראש מפלגת הציונות הדתית, השר בצלאל סמוטריץ', שאיבד את בן דודו בעזה בשבוע שעבר, מעדיף לשמר את דינמיקת פוליטיקת הזהויות הישראלית. לכאורה ברית אידיאולוגית, אבל בפועל, זו ברית שמטרתה לשמר כוח ופריבילגיה שבטית, שאת תוצאותיה כולנו חווים בשנה האחרונה.

• חידוש הברית הציונית. החלופה הזו קוראת ליצירה ברית ציונית דמוקרטית א-פוליטית, בין אלה שמרגישים מחוייבות ואחריות למדינה, שרואים את עצמם כחלק מההוויה הישראלית, שנקודת המבט שלהם היא כלל-ישראלית ולא קהילתית או שבטית, ושמוכנים לשאת בנטל.
  

לחלופה הזו אין בית פוליטי, אולם ככל הנראה רבים מאוד בציונות הדתית תומכים בה. אתחלתא היא עמותה א-פוליטית, אבל היא כן חרטה על דגלה להילחם בפוליטיקת הזהויות שהביאה את ישראל לפי-פחת. היווצרות של ברית ציונית חדשה עשויה להיות תנאי סף לתקומתה של מדינת ישראל.