הרשות הפלסטינית המחודשת: בינאום, שידרוג ודה-רדיקליזציה

נייר מדיניות

סיכום קצרצר למסמך קצר 

העברת השליטה ברצועה לרשות צריכה להיות רק לאחר ובתנאי שהיא תעבור רפורמה משמעותית ולאחר שיובטחו האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. עד אז ישראל תמשיך לשלוט במרחב.

אז מהי רשות מחודשת? ברשות המחודשת יוגבלו סממני הריבונות שמתנגשים עם הבטל”א הישראלי באמצעות 'בינאום' שלהם או פיקוח עליהם. ססמנים אלה הם: משפט וחוקה, תכני חינוך, מנגנון לשליטה על התקציב, וחברות בפורומים בינ"ל. על אלה יתווסף מונופול ישראלי על הפעלת הכח הצבאי במרחב.

בה בעת, יורחבו הכוחות והסמכויות של הרשות במימדים שאינם מתנגשים עם הביטחון הלאומי, ובכלל זה הרחבה טריטוריאלית של איזורי A (כולל רצועת עזה כולה), שדרוג כלכלי, והסדרת סוגיות שונות במרחב המשותף.

יש לחכות להעברת השליטה הרצועה ליום שאחרי אבו-מאזן, ולעודד אותו לפרוש בהקדם כדי שתתבצע

העברת שלטון מסודרת להנהגה שמחויבת לעקרונות הרשות המחודשת. יש להתנהל מול הרשות המחודשת ולא מול אש"ף ככתובת המדינית. לבסוף, הרשות המחודשת צריכה להיות 'פיגום מדיני', שעשוי להוביל להסדר ארוך טווח מסוג חדש

מבוא

ארה"ב ממשיכה לדרוש תשובות לגבי סדר היום של ישראל ליום שאחרי נפילת חמאס בעזה. הנשיא ביידן אומר כי "רשות פלסטינית מחודשת" (revitalized) צריכה בסופו של דבר לשלוט בעזה ובגדה המערבית. בירושלים לא מתלהבים אולם נתניהו לא שלל אפשרות כזו כשאמר שהרשות הנוכחית (הדגשה שלנו) אינה יכולה לשלוט בעזה במקום חמאס.

אכן, הרשות במתכונתה הנוכחית "בעייתית". כמה ממנהיגיה הביעו תמיכה בפוגרום שביצע החמאס, היא משלמת כסף למשפחות של מחבלים, מסיתה נגד ישראל במערכת החינוך שלה, שוטריה השתתפו בעבר במספר פיגועי טרור והיא מנגחת את ישראל בפורומים בינ”לים. יש לזכור גם שהחמאס ניצח ב-2006 בבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו ברשות, ושהפופולריות של הרשות ברחוב הפלסטיני בצניחה בשל השחיתות של ראשיה. לבסוף, הרשות עומדת לפני טרנספורמציה היסטורית עם ירידתו הצפויה הקרובה של אבו מאזן, ויש אי-ודאות מוחלטת בנוגע לשאלת היום שאחריו.

אם כך, מהי אותה רשות פלסטינית מחודשת, ומדוע למרות חסרונותיה היא עשויה להיות הפתרון האופטימלי ליום שאחרי? מסמך זה מנסה לענות על השאלות הללו.

למה הרשות הפלסטינית?

שני השיקולים המובילים בשיח על היום שאחרי הם צרכי הביטחון של ישראל ולגיטימציה בינ”ל. בין שני השיקולים הללו יש מתח משום שבתפיסה הישראלית שמירה על צרכי הביטחון דורשת הגברה של הנוכחות הישראלית בשטח, וכדי להבטיח לגיטימציה בינ”ל נדרשת הפחתה של הנוכחות הזו.

לו השיקול הביטחוני היה השיקול היחידי של ישראל, ישראל בוודאי הייתה בוחרת לקיים נוכחות צבאית של קבע במרחב. ואולם, ישראל לא תוכל לקדם סדר יום חדש שנשען רק על השיקול הביטחוני, כזה שאין לו שותפים איזוריים, ובוודאי כזה שארה"ב לא מעניקה לו את ברכתה. ולכן הקולות הקוראים לחידוש ההתיישבות בעזה הן בגדר פנטזיה מדינית, וגם סיכויי ההיתכנות של נוכחות צבאית ישראלית של קבע נמוכים מאוד.

הרשות נוצרה מכוח הסכם בין ישראל לאש"ף ובחסות של שחקנים בינ”ל, והיא הבחירה 'הקלה' והמתבקשת לקדם סדר יום שזוכה לתמיכה בינ”ל. ככל שהעברת הכוחות והסמכויות לרשות תהיה גדולה יותר, וככל שהיא תייתר הקמה מחדש של המנהל האזרחי, כך תגדל הלגיטימציה למהלכים הישראליים ביום שאחרי וייקטן עליה עול הדאגה לרווחתם של יותר משני מיליון פלסטינים ברצועה.

קיום הרשות ממלא צורך מדיני וביטחוני חשוב למרות מגרעותיה. במשך שנים חמאס הטיח ברשות את ההאשמה שהיא משמשת קבלן משנה לביטחון של ישראל.

הרשות היא לא חמאס בחליפה: לישראל יש את הכלים להכיל את האיומים הפוטנציאליים הנשקפים ממנה. סיבת הקיום של הרשות שונה משל חמאס, אשר מחוייב למאבק עם ישראל. הרשות היא יציר של אוסלו, ונוצרה כדי לשרת את תושביה. הכוח והלגיטמציה של הרשות נשענים על הנוכחות של בטריטוריה ועל הקשר שלה עם התושבים, ולא על המאבק המזוין כמו החמאס. ולכן, היא לא יכולה לייצר מתקפה בסגנון חמאס, כלומר להוביל מהלכים שרותמים את כלל משאביה הביטחוניים בהפתעה נגד ישראל.

שיקול הלכידות החברתית והחוסן הלאומי

במסמך זה אנו מציעים שיקול קריטי נוסף בחשיבה על היום שאחרי הנוגע לקיטוב בישראל. ערב המלחמה ישראל הייתה על סף מלחמת אחים. המלחמה יצרה לכידות נדירה למלחמה באוייב משותף. לאורך הקשת הפוליטית מסכימים כי 'הקונספציה' קרסה. ואולם:

• אין הסכמה איזו קונספציה קרסה. בעוד שבשמאל טוענים שחיזוק החמאס על חשבון הרשות הוא שהביא עלינו את ה- 7 באוקטובר; בימין טוענים שהקונספציה שקרסה היא רעיון הריבונות הפלסטינית.

• סוגיית היום שאחרי עשויה להיות נקודת השבר אליה יתנקז הקיטוב החברתי. המחלוקת האידיאולוגית והפוליטית בחברה הישראלית עדיין רוגשת מתחת לפני השטח, לעיתים מרימה את ראשה ועשויה להתפרץ כמו לבה ברגע שישראל תידרש לשרטט יעד מדיני למלחמה.

• לפיכך, סדר היום ליום שאחרי צריך לשקף תמיכה רחבה ככל האפשר ולהיות "פשוט". רצוי שהמציאות ביום שאחרי תאתגר כמה שפחות את הלכידות החברתית. המערכת הפוליטית הישראלית חלשה מאוד מבחינה מבנית, ונחלשה עוד יותר בעקבות הקיטוב החברתי של השנה האחרונה. המשמעות: למדינת ישראל בשלב זה אין יכולת נשיאה למהלכים מדיניים מורכבים.

אם כן רשות פלסטינית מחודשת היא לא שאלה של האם, אלא שאלה של איך ואופי הרשות. מכלול השיקולים שהצגנו מתנקז רק לאפשרות בת קיימא אחת שהיא העברת השליטה לרשות. ואולם, העברה זו צריכה להיות רק לאחר ובתנאי שהיא תעבור רפורמה משמעותית שלא תאפשר לה לפעול נגד ישראל, ורק לאחר שיובטחו האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

העקרונות לרשות פלסטינית מחודשת

רק רשות פלסטינית שלא תסכן ביטחונית את ישראל, שתזכה ללגיטימציה בינ”ל, וכזו שקיומה והתנהלותה יערערו כמה שפחות את האיזון הפוליטי בישראל תיתן מענה אופטימלי לשיקולים המובילים לעיל. אז איך נראית רשות פלסטינית חדשה, ומהם התנאים שיאפשרו את המענה לחששות של ישראל?

ברשות הפלסטינית המחודשת יוגבלו כמה מסממני הריבונות של הרשות המתנגשים עם הביטחון הלאומי של ישראל מצד אחד, אך יורחבו הכוחות והסמכויות שלה במימדים שאינם כאלה, מצד שני

1. הגבלת סממני הריבונות תהיה באמצעות בינאום או פיקוח בינ"ל של כוחות וסמכויות של הרשות, ובכלל זה:

• חינוך. נדרש תהליך דה-רדיקליזציה על מערכת החינוך הפלסטינית באמצעות פיקוח בינ”ל, מערכת זו מהווה היום מהווה כר פורה להסתה ולחינוך להמשך המאבק הבלתי מתפשר בישראל.

• משפט וחוקה. נדרש פיקוח של גוף בינ”ל על המערכת המשפטית הפלסטינית, כך שחוקתה העתידית לא תבטא את אתוס המאבק הפלסטיני הכולל, ולא תאפשר לגופים כמו החמאס או דומיו לקחת חלק בבחירות הפלסטיניות או לפעול כלל בשטחה.

• תקציב. יש להקים מנגנון למניעה של חלוקת הכספים למשפחות מחבלים או למטרות טרור.

• מעמד בינ”ל. יש לדרוש הגבלה על מעמדה הבינ”ל של הרשות כך שלא תוכל להתנגח עם ישראל בגופים בינ”לים.

• ביטחון. אין מנוס ממונופול ישראלי על הפעלת הכח הצבאי במרחב. זה יחייב את פירוז הרשות מנשק צבאי ופיקוח אפקטיבי על נקודות הכניסה והיציאה מעזה. הרשות תהיה הכח היחידי בתחומה שיהיה חמוש, ובנשק משטרתי בלבד.

2. מצד שני, הרשות המחודשת לא תהיה רשות מוחלשת, וישראל 'תשחרר' לה מספר כוחות וסמכויות שהוגבלו עד כה, למשל:

• הרחבת סמכויות טריטוריאלית. הרשות הפלסטינית תקבל את עזה כאיזור A 'על מלא', וישראל ותוכל להרחיב את הסמכויות הביטחוניות של הרשות בשטחי A בגדה לשטחים נוספים.

• שדרוג כלכלי.  ניתן לבחון מחדש את התשתית ליחסים הכלכליים בין ישראל לרשות הפלסטינית, כך שהרשות תוכל לחתום על הסכמי סחר חופשי, להנפיק מטבע עצמאי, לכונן משטר מכס עצמאי כמו גם לנהל מדיניות פיסקאלית ו מוניטארית (ראו מסמך מכון ראות בנוגע למפת הדרכים)

• הסדרת סוגיות במרחב משותף. ישראל תקיים משא ומתן עם הרשות על מגוון נושאים שאינם מוסדרים כראוי, ובהם מים, כלכלה, משאבי טבע ואיכות סביבה.
  

3. יש לחכות ליום שאחרי אבו מאזן.  נשיא הרשות אבו מאזן נמצא בשלהי הקריירה הפוליטית (והביולוגית). ישראל לא תוכל להרשות לעצמה למסור את המפתחות של עזה כשיש אי-ודאות בסיסית לגבי היום שאחרי אבו-מאזן . ולכן צריך לעודד את אבו-מאזן לפרוש ולהעביר את השלטון בצורה מסודרת למנהיגות חדשה שתהיה מחוייבת לעקרונות של הרשות המחודשת (התמיכה הבינ”ל ברשות תותנה בכך).

4. החלפת הכתובת המדינית מאש”ף לרשות.* על ישראל לשקול להצהיר רשמית שהכתובת הבלעדית שלה לכל עניין שקשור ליחסי ישראל והפלסטינים הוא הרשות. הסיבות לכך מגוונות וכוללות בין השאר את החשש שחמאס, גם אחרי המכה שיספוג, ישתלט על אש"ף. במציאות הנוכחית נכון להתנהל מול הרשות גם כדי לצמצם את סדר היום המדיני לסוגיות הנוגעות ישירות ובלעדית לתושביה של הרשות.

5. הרשות המחודשת צריכה להיות ‘פיגום מדיני’ להסדר מסוג חדש. ה-7 באוקטובר הוא קו פרשת מים, ועשוי ליצור הזדמנות לייצר חלופות מדיניות לטווח הארוך שעד לא מזמן היא לא מציאותיות. אולם הצורך הדחוף להציג אג'נדה ליום שאחרי, מתנגש עם ההזדמנות לייצר פתרונות מדיניים חדשים. תהליך יצירת מסגרות מושגיות חדשות והפיכתן לאג'נדה פוליטית בת-קיימא הוא תהליך ארוך. קיומה של הרשות המחודשת ישאיר מרחב גמישות למגוון של פתרונות קבע לטווח, שעשויים לכלול קונפדרציה עם מצרים, או עסקה טריטוריאלית אחרת איתה שתגדיל את שטח הישות הפלסטינית בפתחת רפיח באופן שיאפשר יישוב פליטים בסיני.

6. יש להביא בחשבון את התפקיד הפוטנציאלי המשמעותי שיכולות למלא מדינות הסכמי אברהם בהסדר כזה.

______________________________________

* אש"ף רשמית הוא נציגו הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני, ומייצג גם את הפזורה הפלסטינית. לכן, יש לו נטייה להרחיב את סדר היום של המו"מ כך שיתייחס לסוגיות שעשויות להיות 'בלתי פתירות' כגון הפליטים וירושלים. הרשות הפלסטינית נולדה מכח הסכמי אוסלו והיא אחראית על תושביה בלבד. ולכן יהיה טבעי שהתפוך לשותף של ישראל בנוגע לסוגיות הקשורות לשטחה ולתושביה. ראו מסמך מכון ראות, מיהו השותף - אש"ף או הרשות הפלסטינית, ינואר 20