חיסול אל-עארורי הוא מכה לחמאס, וחושף את המורכבות של ציר ההתנגדות האיראני

ההתנקשות בסלאח אל-עארורי, מספר 2 בחמאס ומתכנן הטבח ב-7 באוקטובר, מסמנת רגע חשוב במלחמה, גם אם לא תשנה את מהלכיה בתקופה הקרובה. אין ספק שהעולם הוא מקום טוב יותר בלי אל-ערורי וישראל יכולה להצביע על הישג ממשי נוסף במלחמה.

מותו של אל-ערורי לא רק מהווה מכה משמעותית לחמאס, אלא גם שופך אור על האופי המורכב ולעיתים המפוצל של רשת ציר ההתנגדות האיראנית. ההתנקשות התרחשה בשכונת דאחיה בביירות, הידועה כמעוז של חיזבאללה, ולכן הפעולה הישראלית נתפסת כהסלמה. חסן נסראללה יגיב כנראה, אולם הוא אינו מעוניין לגלוש למלחמה נרחבת. בינתיים חזבאללה מעלה את מספר התקריות ביום בגבול לשיעורם לפני המלחמה.

ההתנקשות בעארורי מדגישה כי ציר הפרוקסי האיראני אינו מהווה מערכת מגובשת כפי שאולי נתפסה בעבר, אלא רשת של שחקנים שיש להם אוטונומיה רבה ואינטרסים עצמאיים ולעיתים סותרים. חיזבאללה ואיראן נחושים שלא להיגרר למלחמה כוללת שלא יזמו ולא התכוננו אליה בעת הנוכחית. כל אחד מארגוני הפרוקסי ברשת האיראנית פועל תחת רשת מורכבת של מגבלות ואילוצים מקומיים וחיצוניים (פרט לחות'ים שפועלים לעת עתה ללא ריסון).

מצב זה עשוי ליצור בהירות גדולה יותר לישראל ביחס לאתגר שאיתו היא מתמודדת, מצב שיש בו סיכונים והזדמנויות. בצד החיובי, הוא מתקף את ההנחה כי כל עוד ישראל תתמקד בחמאס, הסיכויים להסלמה נוספת למלחמה אזורית כוללת, כזו שייזום חיזבאללה, נמוכים. אם תהיה הסלמה נרחבת בצפון ואפילו מלחמה, סביר להניח שהיוזמה שלה תהיה דווקא ישראלית (ראו: מלחמה עם חזבאללה, בגלל שעון).

בבד בבד, כעת ברור יותר כמה מסובך יהיה להגיע ל"יום שאחרי". איראן יזמה את 'טבעת האש' נגד ישראל על ידי העצמת פלגים חמושים ברחבי המזרח התיכון, ונושאת באחריות למצב הנוכחי (גם אם לא הייתה מודעת מראש לפוגרום שתכנן חמאס). עם זאת, אולי בכוונת מכוון, ייתכן שלאיראן יש יכולת מוגבלת לשלוט בשחקנים אחרים כדי לייצר לה מרחב הכחשה אמין. ולכן, השגת שיווי משקל חדש יציב עלולה להיות משימה מורכבת אף יותר מכפי שנתפסה בעבר. משימה כזו עלולה לדרוש הפעלה של אמצעים ולחצים שונים על כל שחקן ברשת הפרוקסי האיראנית בנפרד, בהתאם להקשר שבו הוא פועל.