חיסול נסראללה: פוטנציאל לנקודת מפנה היסטורית

לאחר 11 חודשים של לחימה סיזיפית והישגים מצטברים באיטיות מול חמאס, ישראל השמידה תוך שבועיים את כל הנהגת חזבאללה הבכירה ואת מערכת הקשר של הארגון, והוציאה מכלל שירות אלפי לוחמים של חזבאללה. מה שהתחיל במתקפת הביפרים, עבר בהדרגה ובתחכום למצב בו נפגעו משמעותית יכולות הירי, הפיקוד והשליטה כמו גם מנגנון קבלת ההחלטות של חזבאללה. אנו צפויים לעבור ימים קשים בתקופה הקרובה לנוכח יכולות הירי של חזבאללה, ואולם ההשלכות שלו יהדהדו עמוקות בטווח הארוך. המהלך הישראלי הוא הפתעת פרל הארבור של ציר ההתנגדות.

כמה נקודות מעניינות:

1. הגרעין האיראני: כתבנו בתחילת השבוע (ראו כאן) שאנו משערים שמטרתה האמיתית של ההסלמה היא פגיעה קשה בחזבאללה שתכשיר את הקרקע לפגיעה ישראלית בפרוייקט הגרעין האיראני. חזבאללה טופח ע"י איראן כדי לאפשר לה מכה שנייה. הנאום של נתניהו באו"ם מתקף את ההערכה הזו  - רובו המוחלט עסק באיראן. אין ספק שהמחשבה הזו עוברת בראשם של האיראנים כשהם חושבים על תגובה, ואנו מעריכים שהם לא יאוצו לספק לישראל את התירוץ לתקוף אותם.

   
   

2. האיראנים עומדים מול מספר דילמות מורכבות:

   
   

   - עתיד פרוייקט השלוחים: ההישגים הישראליים הם כ"כ דרמטיים ומהירים, שהתמיכה רבת השנים ועתירת המשאבים בכל פרוייקט השלוחים עשויה להיות מאותגרת ע"י הרפורמיסטים שכוחם עלה לאחר בחירת הנשיא פזשכיאן. רוב הסיכויים שחמנאי ימשיך את התמיכה בשלוחים, אבל מידת ההשקעה של איראן בו תאותגר.

   
   

   - התגובה לחיסול נסראללה: האסטרטגיה של איראן להשמיד את מדינת ישראל התבססה על מלחמת התשה ממושכת ולא על מלחמה גדולה (ראו עוד כאן). תגובה משמעותית לחיסול נסראללה (והנייה) עלולה לדרדר את האזור למלחמה כזו. ולכן לא בטוח שהאיראנים ימהרו להגיב בצורה ישירה.

   
   

3. שנה אחרי ה-7 באוקטובר, ישראל עדיין נלחמת אבל כבר סופרת הישגים  משמעותיים: גם בגזרת עזה ישראל עברה להילחם מול ארגון גרילה חלש שלא מזכיר במאום את צבא החמאס של תחילת המלחמה. כמעט כל הנהגת החמאס חוסלה, אולי גם סינוואר. הנקודה הכואבת היא כמובן החטופים, שהסיכויים להשבתם בשלב הזה נראים נמוכים יותר. היעד הזה של המלחמה, נראה שרק מתרחק.

   
   

4. פוטנציאל החוסן הישראלי גדול יותר: הנזק המצטבר של המלחמה הארוכה בצד השני גדול יותר, ולא בכדי. אתוס העמידה האיתנה ('הצומוד') של אויבנו נשען בעיקר על מנגנוני הכפייה של 'המוקאוומה'. מה שנתפס אצלנו כחוסן של אויבנו, הוא למעשה עדות להיעדר אומץ אזרחי להתנגד להשתלטות חזבאללה על המרחב הציבורי בלבנון או של חמאס על עזה. ולכן, המפתח לניצחון מול אויבנו נעוץ בפגיעה קשה במנגנוני הכפייה והארגון של אויבנו. ישראל עושה בדיוק את זה מול חזבאללה ומול חמאס (ראו "מבט מעודד על החוסן הישראלי"). 

   
   

5. הזירה הפנימית: נקודות התורפה של החוסן של ישראל הן הכלכלה, הקיטוב, ומעמדה הבין-לאומי. הורדת דירוג האשראי הכפולה של ישראל ביום שישי ע"י מודי'ס היא דרמטית. הדו"ח מבקר ישירות את ההתנהלות הכלכלית של הממשלה. בזמן שמערך המילואים מגוייס, אין תיירות או עובדים זרים, יש חרמות על ישראל, ושמחיר המלחמה הוא עצום, הגיע הזמן להתנהלות מקצועית יותר של הממשלה.

   
   

6. ישראל צריכה להיות פרו-אקטיבית יותר בתווך האזרחי. ישראל עלולה לאבד את הישגיה אם חזבאללה יצליח בכל זאת לשמור על מעמדו בלבנון. ולכן תמיכה באימונים, בנשק, בכסף, ובסיוע הומניטרי ואזרחי לנוצרים, לדרוזים ולסונים המתנגדים לחזבאללה בלבנון הם צו השעה.

   
   

חיסול נסראללה מהלך דרמטי, עוד נכונו לנו ימים קשים מאוד, ועדיין, אירועי סוף השבוע הפיחו תקווה להתרת לפיתת החנק האיראני