אלה יום זיכרון ויום עצמאות מסוג שלא חווינו. בצד האבל על הקורבנות מאז ה-7 באוקטובר והמלחמה, יש תחושה של חמיצות גדולה שנובעת מכך שגילינו שאנחנו מתמודדים היום שלושה איומים מורכבים:
מלחמת התשה קבועה: היום אנחנו מבינים שבמבצע עופרת יצוקה ב- 2009, נכנסה ישראל לתהליך כרוני הולך ומסלים של אי-יציבות. החסות והתכנון הם איראניים, הביצוע מאז ה-7 באוקטובר הוא רב זירתי.
על סף מלחמת אחים: ישראל נכנסה למלחמה כשהיא בקיטוב עמוק ועל סף משבר חוקתי. שבעה חודשים לתוך הלחימה, והקיטוב חוזר למרכז הבמה ומאיים להפעיל שוב את מנגנון ההשמדה העצמית.
בידוד בין-לאומי: הלגיטימציה הבין-לאומית של ישראל נשחקת עד דק. ישראל הפכה בעל כורחה לסמל לתסביכים ומאבקים פנימיים במערב, וההתנגדות אליה הפכה לאופנה. למיצוב הזה יש כבר השפעה מכרעת על מערכת היחסים עם ארה"ב.
השילוב בין שלושת האיומים האלה יוצר את התקופה המאתגרת ביותר בתולדות מדינת ישראל. אבל יש גם חדשות טובות:
החברה הישראלית מתגלה במלוא תפארתה והיא לא תמהר כל כך מהר לצלול לתהומות הפילוג שלפני המלחמה. חלון ההזדמנויות לבצע תיקון עדיין פתוח.
חיבור מחדש עם העולם היהודי: לאחר שנים של והתרחקות, ה-7 באוקטובר יצר מוטיבציה בזהות היהודית בתפוצות (וימים יגידו כנראה שגם בישראל), שכיום מתחברת באופן טבעי יותר למדינת ישראל. השינוי, עמיות 2.0 אם תרצו, הזה יוצר פוטנציאל עצום עבור מדינת ישראל, בתחום של חוסן, כלכלה, לגיטימציה בין-לאומית ומדיניות.
שיח של ביטחון לאומי בריא יותר: למרות המחיר הבלתי נסבל שישראל שילמה, המונופול של אנשי צבא על השיח של ביטחון לאומי נשבר, וזה טוב למדינה. בגלל המונופול הזה, בישראל נוצרה הלימה כמעט מוחלטת בין תורת הלחימה לבין המושג של ביטחון לאומי וזה במידה רבה החריף את המשבר אליו נקלענו.
לא כל העולם נגדנו: למרות השחיקה במעמדה הבין-לאומי של ישראל, מי שמובילים את השיח האנטי-ישראלי הם מיעוט כמעט בכל מקום שבו הם פועלים. זה יוצר מרחב פעולה רחב לישראל להשפיע על המרכז.
ההתמודדות עם האיום האיראני היא אפשרית, אם ננצל את נקודות התורפה של איראן: כלכלה על כרעי תרנגולת; העוינות שיוצרת איראן בכל מקום שבו היא פועלת; פוטנציאל הבידוד שלה בשל היותה מפרה סדרתית של זכויות אדם הוא גבוה (נשגב מבינתנו איך ישראל לא מובילה קמפיין כזה עדיין) האופוזיציה המתנגדת למשטר האיראני באיראן עצמה ובפזורה וההטרוגניות האתנית של החברה האיראנית.
יש חדשות טובות אחרות, אבל המסקנה ברורה: כדי לנצל את הפוטנציאל של ההתפתחויות האלה, צריך לבצע איתחול מחודש של היבטים רבים בחיים שלנו, שמן הסתם צריכים להיות מובלים על ידי הנהגה חדשה.
התקופה הקרובה תמשיך להיות קשה, ואולי אף קשה יותר, אבל בסופו של דבר ישראל תוכל לצאת מחוזקת ולבנות את היסודות שיאפשרו לה לשרוד עוד 76 שנים, עד למשבר הבא.
Comments