ישראל ומשחקי הכס החדשים של המזרח התיכון

התמוטטות הציר האיראני במרחב משנה את מאזן הכוחות האזורי ויוצרת מזרח תיכון חדש שיש בו יותר הזדמנויות מאיומים.

שלושה צירים אזוריים התחרו עד כה על ההגמוניה האזורית

:

1. הציר האיראני-שיעי שאליו הצטרפו חמאס והג'יהאד האסלאמי;

2. הקואליציה האסלאמיסטית הסונית בראשות טורקיה וקטאר, שמזוהה עם האידיאולוגיה של האחים המוסלמים. חמאס מרגישה בנוח גם עם הציר הזה.

3. ציר המדינות הסוניות הפרו-מערביות בראשות סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים. ישראל הפכה למעשה לחברה פעילה במערך הזה לאחר הסכמי אברהם.

האירועים האחרונים דרמטים, שכן איראן נשרה ממשחקי הכס של המזרח התיכון. פרויקט הגרעין שלה חשוף יותר מבעבר, בזמן שחזבאללה יצטרך להתמקד בשימור מעמדו הפנימי. נפילת אסד מונעת מאיראן להשתתף בפרויקט השיקום הגדול בלבנון ובסוריה שהיה לו פוטנציאל תיאורטי להחזיר אותה לעמדת ההגמון. הסכנה מהציר האיראני הופכת להיות טקטית, היינו כחולמים!

מתוך הואקום שנוצר כתוצאה מההצטמקות האיראנית במרחב, יתחרו הציר הפרו-מערבי והציר האסלאמיסטי, בעיקר בארבע זירות מרכזיות : סוריה, לבנון, עזה וירדן.

סוריה

הציר הסוני האסלאמיסטי נמצא בעמדת זינוק טובה יותר להשיג השפעה בסוריה לנוכח הזיקה האידיאולוגית שלו והסיוע הטורקי למורדים. השאיפות הטורקיות להגמוניה אזורית הופכות את החיכוך עם ישראל לוודאי. ועדיין, טורקיה איננה איראן, ומצבה של ישראל יהיה טוב לאין שיעור ממצבה בימים שבהם לטהרן הייתה דריסת רגל בסוריה. סוריה עשויה גם להתפרק כמסגרת מדינית ובה עשויה להיות לכורדים ולדרוזים עצמאות חלקית – מה שיהפוך את התפקיד הסורי במשחקי הכס להרבה יותר מורכב.

לבנון

מזכ"ל חזבאללה נשא השבוע נאום כניעה של ממש. נעים קאסם הודה בפועל שהיכולת של חזבאללה להשתקם כמעט ולא קיימת, וחזבאללה יתמקד בקרב מאסף לשימור מעמדו בלבנון. איראן עוד תמשיך להשפיע בלבנון, אבל השפעתה תצטמק.

המבחן הראשון בהקשר הזה יתרחש בינואר, אז אמור להיבחר נשיא ללבנון. לפי החוקה, הנשיא חייב להיות נוצרי מרוני, אך הוא יכול להיבחר רק על בסיס הסכמה רחבה של העדות השונות. ללבנון אין נשיא בשנים האחרונות לנוכח הוטו שהטיל חזבאללה.

הודעתו של מזכ"ל חזבאללה שראש תנועת אמל, נביה ברי, יהיה מוסמך לנהל את המו"מ בשם העדה השיעית על זהות הנשיא, היא עדות מובהקת לפיחות במעמדו של חזבאללה אפילו בקרב השיעים עצמם. ההתפתחות הזו יוצרת אפשרות סבירה לבחירת נשיא שעשוי לקדם דריסת רגל לציר הפרו-מערבי.

רצועת עזה

ההשפעה של רצועת עזה על מאזן הכוחות האזורי תלויה במידת ההשפעה של חמאס ברצועה. ייתכן שלאחר התבוסות של הציר השיעי באזור, נראה התקרבות גדולה יותר של חמאס לציר הסוני האיסלאמיסטי. בין הציר האסלאמיסטי לציר האיראני נקודת המפגש המשמעותית ביותר הייתה התמיכה בתנועת החמאס.

אבל אם ימוגר החמאס ככוח שלטוני, ישראל עשויה להפוך לשחקן וטו על זהות הציר שמשפיע על עזה. ישראל כמובן תעדיף דריסת רגל של סעודיה ואיחוד האמירויות על פני זו של טורקיה.

ירדן

המשטר בירדן מאותגר גם על ידי גופים אסלאמיסטיים וגם על ידי החתרנות האיראנית.  למרות הצהרותיה האנטי-ישראליות החריפות, ירדן היא עדיין נכס עבור ישראל, והיא מהווה חלק חשוב בצירה המדינות הסוניות הפרו-מערביות. מבחינת ישראל, כל שינוי במצב הקיים בירדן, הוא כמעט בהכרח חדשות רעות.

מזרח תיכון חדש

לסיכום ,המציאות החדשה במזרח התיכון מציבה בפני ישראל לא מעט אתגרים אבל הרבה יותר הזדמנויות. בסוריה, הציר האסלאמיסטי הסוני נמצא בנקודת זינוק טובה יותר למלא את הואקום שאיראן תשאיר, ובלבנון זהו דווקא הציר הפרו-מערבי.  עזה היא נעלם גדול ותלויה במידת היכולת של חמאס לשמור על סממני ריבונות ושליטה. וירדן היא המדינה שהכי פחות מסתכלים עליה אבל בעלת החשיבות הגדולה ביותר מבחינת ישראל בתהליך יצירת מאזן כוחות מחודש.

יש פה מזרח תיכון חדש, גם אם לא זה ששמעון פרס דמיין.