ישראל מציגה תוכנית ליום שאחרי: מה יש ומה אין בה?

סוף סוף זה קרה. ביום שישי הציג רה"מ את העקרונות ליום שאחרי חמאס. לתכנית אין עדיין מעמד פורמלי, היא לא עברה את הסכמת הקבינט, ולא ברור כלל אם הוצגה לצבא כדירקטיבה. העדר המעמד הרשמי עשוי לנבוע מרצון של נתניהו לבדוק את התגובה של הקהילה הבין-לאומית ובמיוחד של ארה"ב, או שהוא נובע משלל נסיבות פוליטיות ישראליות פנימיות. 

זום אין

עיקרי התכנית כוללים:

• שליטה ישראלית ביטחונית מלאה במרחב ללא הגבלת זמן

• הניהול האזרחי והאחריות בעזה יתבססו על גורמים מקומיים

• פיקוח על מוסדות הדת, החינוך והרווחה

• הממשלה תפעל לסגירת אונר״א

• הממשלה תדחה תכתיבים בין-לאומיים כולל ההתנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית

תובנות

• טוב שסוף סוף מוצגת תכנית ליום שאחרי. תכנית מהסוג אמורה לעזור לישראל להתמודד עם הלחץ הבין-לאומי, והיא לא מאתגרת את הלכידות החברתית. התכנית היא לא תכנית של 'ימין על מלא': השליטה בעזה מוצגת כפיקדון לא כנוכחות של קבע והיא מסירה במשתמע את האפשרות של התיישבות אזרחית מחודשת בעזה.  

• התכנית עומדת בכל שלושה עקרונות מפתח שעמדנו עליהם בשבוע שעבר: התנגדות למדינה פלסטינית ריבונית מלאה (full-fledged state), התעקשות על שליטה ביטחונית ברצועת עזה, והעברת השליטה האזרחית שם ליישות פלסטינית. מעבר לכך, היא מתייחסת למספר דברים חשובים שהתחייחסנו אליהם בשבוע שעבר, ובכלל זה כריכת היום שאחרי עם פירוק אונר"א ופיקוח על מערכת החינוך הפלסטינית.

• אלמנט מרכזי בתכנית הוא העברת השליטה למנהיגות מקומית. לפי התכנית, "הניהול האזרחי והאחריות לסדר הציבורי ברצועת עזה יתבססו על גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי." 

האתגרים

לתכנית רה"מ יש שלושה אתגרים מרכזיים:

• התכנית עלולה שלא לעמוד בתנאי הסף הדרושים לקדם נורמליזציה מלאה עם סעודיה או ברית איזורית נגד איראן. הסעודים כנראה נכונים לשלם רק מס שפתיים לסוגייה הפלסטינית, ועדיין, גם הרף הנמוך יחסית שמציבים הסעודים עלול להיות גבוה מדי עבור תכנית מהסוג הזה.

• לא בטוח שיהיה בה די כדי למנוע מהלכים בין-לאומיים שלא בתיאום עם ישראל, ואולי אף לא את את המגמה הבין-לאומית של הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית. כל מהלך שלא כולל התחייבות לחזון שתי המדינות או התייחסות לרשות הפלסטינית, צפוי להיתקל בביקורת בין-לאומית. באתחלתא הצענו להתמקד ברשות פלסטינית מחודשת שכוללת הגבלות משמעותיות על סממני הריבונות שלה שמתנגשים עם הביטחון הלאומי של ישראל. 

• אתגר ההתבססות על מנהיגות מקומית מסובך מאוד. לישראל אין ניסיון מוצלח בניסיון להצמיח הנהגה מקומית. זה לא הלך בשנות השמונים עם מנהיגות פלסטינית מקומית ביהודה ושומרון, ולא ברצועת הביטחון בלבנון. למנהיגות הזו לא תהיה לגיטימציה פנימית.
  

לסיכום

בתכנית שהציג רה"מ לא מעט יתרונות לישראל, אבל עדיין אין לה מעמד רשמי ואולי העובדה שהוצגה כיוזמת ראש הממשלה מלמדת שאין עליה הסכמה פוליטית. התכנית שהציג רה"מ עשויה לסייע לשראל להתמודד עם לחצים חיצוניים, אבל לא בטוח שהיא תוכל למנוע את ההכרה החד-צדדית במדינה פלסטינית, והחיסרון הגדול שהיא כנראה לא תעמוד בתנאי הסף (הנמוך יחסית) שהציבו הסעודים תמורת נורמליזציה עם ישראל וליצירת ברית איזורית נגד איראן.