לדמיין תור זהב חדש: יהדות ארה"ב, זהות יהודית וישראל

מסמך תובנות

תקציר מנהלים

ב-26 במרץ 2025 ערכה המחלקה למפעלים ציוניים (ZED) בהסתדרות הציונית העולמית, בשותפות עם אתחלתא, סדנה אסטרטגית בניו-יורק למנהיגות יהודית אמריקנית. בסדנה עמדנו על מספר תובנות חשובות בנוגע ליחסים המתפתחים בין יהודי ארה"ב וישראל בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. במפגש השני בסדרה, כשהראשון נערך בישראל באוקטובר 2024, דנו המשתתפים באתגרים המשמעותיים בקהילה היהודית בארה"ב, ובהזדמנויות לחיזוק הזהות היהודית והקשר לישראל.

הסדנה בניו-יורק הבליטה את הפער הניכר בשלבי תהליך עיבוד הטראומה בין ישראלים לאמריקאים. בעוד הישראלים עדיין "חיים את ה-7 באוקטובר", בתיווכה של התקשורת וסדר היום המדיני-ביטחוני,  האמריקאים עברו לשלב עיבוד ההשלכות של האירוע, שלב הפוסט טראומה. בעוד שבדיון בארה"ב המשתתפים דיברו יותר על תהליך העיבוד הרגשי שהם עוברים ועל האתגרים של הציונות הפרוגרסיבית, במפגש בישראל התמקדו המשתתפים בהיבטים מבניים של האתגר ובצורך לקדם רפורמה מוסדית, כמו גם בהזדמנויות העשויות להיווצר לחיבור עם קהלים פרוגרסיביים.

כמו כן, מה שמונע את ניצול ההזדמנויות, לנוכח המציאות החדשה, לחיזוק הזהות היהודית והקשר עם ישראל, הוא גם עוני מושגי - מסגרות חשיבה שלא עודכנו ומחסור באוצר מילים ושפה מתאימה להבנות את המציאות החדשה. 

נקודה נוספת שעלתה מן הדיונים, היא שיהודים פרוגרסיביים מתמודדים לאחר ה-7 באוקטובר עם אתגרי זהות מורכבים למדי, כאשר רבים מהם מרגישים חסרי בית פוליטי: הם חווים מאז הטבח דיסוננס קוגניטיבי, ולא מרגישים בנוח במסגרות פרוגרסיביות, שבחלקן הטבח התקבל באדישות, ואף לא בנוח במסגרות קהילתיות יהודיות. 

בכנס דובר גם על העובדה כי הרשתות החברתיות מאיצות את הקיטוב. פרט להטייה האלגוריתמית שמחזקת את הקצנת השיח וכולאת קבוצות ב"תיבות תהודה", הן גם יצרו תופעה שמכונה על ידי טוד רוז כ "אשליות קולקטיביות". התופעה מתארת מצב שבו נוצרת תחושה כוזבת של רוב, במקרה הזה של קונצנזוס אנטי-ישראלי, אשר היא בעצמה עשויה להיות בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה. האשליה הקולקטיבית יוצרת חשש בקרב אלה שיש להם דעות מורכבות שאם יביעו אותן, הם ישלמו מחיר חברתי. 

עוד שוחחו המשתתפים בסדנה על המחיר הנפשי שנגבה מאנשי מקצוע יהודיים. הנושא עלה בכל שולחן דיון ולכן ניכר כי זה צורך דחוף ביצירת תשתיות לתמיכה נפשית למנהיגים קהילתיים. חלקם פיתחו קהות רגשית והפרעות קשב כתגובה לטראומה שהם לא מוצאים פנאי לעבד. 

עם זאת, האירועים הטרגיים של ה-7 באוקטובר ומשבר החטופים היוו זרז לחיזוק הזהות היהודית ואף יצרו שיתופי פעולה בין זרמים שונים ביהדות ארה"ב שגברו על המחלוקות הפוליטיות. בין השאר, מאות אלפי הישראלים (לפי הערכות שונות) החיים בצפון אמריקה יכולים לשחק תפקיד מפתח בבניית הגשר בין יהדות ארה"ב וישראל. משתתפים רבים הביעו אופטימיות שהמשבר הנוכחי עשוי להכין את הקרקע ל"תור זהב יהודי חדש".

משתתפי הסדנה הדגישו חשיבות בפיתוח מסגרות תרבותיות עשירות יותר, הנשענות על ערכים יהודיים פרטיקולריים, במקום רק על עקרונות אוניברסליים מרוחקים. בהקשר זה התנהל דיון ער שהדגיש את השפה העברית כגשר תרבותי, וגם נגע בשאלה איך יש לתבוע מחדש בעלות על המושג ציונות.

המלצות מרכזיות שעלו בדיון כללו מיפוי ותיאום בין ארגונים יהודים, יצירת מערכות תמיכה לאנשי מקצוע יהודים הסובלים מטראומה, העצמת מנהיגות צעירה, השקעה בהכשרת צוות, חשיבה מחדש על מעורבות בתי ספר יהודיים ויצירת מרחבים יהודיים מעבר למוסדות המסורתיים.

בדיון היו שהדגישו את הצורך הדחוף וההזדמנות האסטרטגית למסגר מחדש את תופעת האנטישמיות כסימפטום של איום רחב יותר על ערכים אמריקאים מרכזיים. האנטישמיות במתכונתה הנוכחית, משתמשת בנרטיבים מסולפים ויוצרת חיבור מלאכותי בין אקטיביזם אנטי-ישראלי לאקטיביזם האנטי-גזעני האמריקני.

כהמשך למפגש זה, אנו מתכוונים להקים קבוצת עבודה בתוך שישה חודשים לפיתוח שפה ומסגרות חדשות כמענה לצורך בפיתוח עולם מושגי חדש כפי שעלה בשני המפגשים, כחלק ממחויבות מתמשכת שלנו לחיזוק הזהות היהודית והקשר עם ישראל.

מבוא

ב-26 במרץ 2025 ערכה המחלקה למפעלים ציוניים (ZED) של ההסתדרות הציונית העולמית בשותפות עם אתחלתא, סדנה אסטרטגית במשרדי ארגון Jewish Education Project בניו יורק. הסדנה כינסה יחד מנהיגים ואנשי מקצוע יהודים הפועלים בארה"ב מנהיגים מתחומים שונים כגון חינוך, קידום מדיניות, בניית קהילות, פילנתרופיה וקשרי קהילה, על מנת לבחון את האתגרים וההזדמנויות לחיזוק הקשרים בין יהדות ארה"ב וישראל לאחר ה-7 באוקטובר. 

אירוע זה היה האירוע השני מסוגו לאחר אירוע דומה שנערך באוקטובר 2024 בירושלים עם מנהיגים ישראלים מזירות דומות, והוא מהווה אינדיקציה נוספת למחויבות של ZED ואתחלתא לפעול כדי לנצל את ההזדמנויות המתהוות לחזק את הזהות היהודית והקשר של יהודים וישראל לאחר ה-7 באוקטובר.

מתודולוגיה

הסדנה כללה דיון מונחה בו המשתתפים דנו על ההשפעה של האירועים על זהותם האישית, ובהשפעה שלהם על הארגונים שבהם הם פועלים. לאחר מכן, באמצעות דיונים בשולחנות עגולים המשתתפים זיהו אתגרים מרכזיים והזדמנויות ביחסי ישראל עם יהדות ארה"ב והציעו רעיונות ומושגים חדשים.

כדי לנהל ביעילות את התמלול הנרחב בן 35,000 המילים שנוצר ממפגש זה אתחלתא השתמשה בכלי הבינה המלאכותית הייחודי שלה, "The Calibrator". כלי זה התגלה כבעל ערך ייחודי בזיהוי הזדמנויות, תובנות ונקודות עיוורון - חלקן נאמרו במפורש ואחרות דרשו קריאה זהירה בין השורות.

אתגרים מרכזיים

הסדנה זיהתה מספר אתגרים מרכזיים ביחסים בין יהודי ארה"ב וישראל שהודגשו או השתנו מאז ה-7 באוקטובר:

• דלות מושגית: שתי הקהילות חסרות שפה ומסגרות הולמות להבנת המציאות החדשה שלאחר ה-7 באוקטובר. כפי שתיאר זאת משתתף אחד, "ה-7 באוקטובר משמעותו שהעולם הישן קרס, אך עדיין לא צמחה פרדיגמה חדשה ברורה ממנו." פער מושגי זה הוביל לנרטיבים שונים על האירועים עצמם, המשקפים את השברים בחברה הישראלית והיהודית אמריקנית.

• 'פער 7 באוקטובר/ 8 באוקטובר:' קיים פער חוויתי יסודי בין ישראלים ויהודים אמריקאים. כפי שניסח זאת אחד המשתתפים "בישראל, כל יום הוא 7 באוקטובר. בארה"ב, כל יום הוא 8 באוקטובר." זה משקף כיצד ישראלים ממשיכים לחוות את הטראומה הישירה המתמשכת בעוד שיהודים אמריקאים עברו לשלב של עיבוד התוצאות, מה שיוצר אי-הבנות ותסכולים. כפי שציין משתתף אחר: "לעולם לא תהיה לי אותה חוויה או אותה פונקציה בראש של עיבוד ה-7 באוקטובר כמו למישהו בישראל. פשוט לא יהיה... הם לא יבינו מה אנחנו עוברים כאן, שזה שונה באופן יסודי."

• מתחים פרוגרסיביים-ציוניים: יהודים פרוגרסיביים מתמודדים עם אתגרי זהות חמורים במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר. משתתף בסדנה שעובד עם ציונים פרוגרסיביים תיאר "רוב האנשים שאני נפגש איתם סוג של צוחקים כשאני אומר מה אנחנו עושים או אומרים 'איך זה אפשרי?'... זה קשור לשינוי התפיסה של ציונות בשמאל האמריקאי." הוא תיאר כיצד "התנועה הפרוגרסיבית לגמרי התהפכה עלינו," והשאירה רבים חסרי בית פוליטי.

• תפקיד המדיה החברתית: המדיה החברתית האיצה קיטוב וחשפה יהודים לרמות חסרות תקדים של סנטימנט אנטי-ישראלי. משתתף אחד זיהה את שנת 2014 במהלך מלחמת עזה כנקודת מפנה שבה "התחילו להשתמש במדיה חברתית בדרך שמעולם לא חוויתי" וכאשר "יהודים אמריקאים אמרו דברים כמו, 'אני מתבייש להיות יהודי. אני מרגיש שהמחנה ובית הספר שלי שיקרו לי.'" עבור רבים, ה-7 באוקטובר ייצג הסלמה דרמטית של תופעה זו, כאשר משתתף אחר תיאר שראה "כל אדם שאי פעם הכרתי בחיי חוץ ממי שממש ממש יהודים מפרסמים תוכן אנטי-ישראלי."

• אשליות קולקטיביות במרחב הדיגיטלי: הדינמיקה של המדיה החברתית שנצפתה על ידי המשתתפים משקפת את מה שטוד רוז מכנה "אשליות קולקטיביות" - מצבים בהם אנשים תומכים בעמדות באופן פומבי שהם עשויים באופן פרטי לערער עליהן או לדחות אותן. תופעה זו רלוונטית במיוחד לשיח של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לאחר ה-7 באוקטובר, בו לחץ חברתי והטייה אלגוריתמית יכולים ליצור מראית עין של סנטימנט אנטי-ישראלי גורף. תיבות התהודה הנובעות מכך גורמות לאנשים עם דעות מורכבות או פרו-ישראליות להרגיש מבודדים ומודרים, למרות שהם פוטנציאלית מייצגים קבוצה שקטה משמעותית. דיוני הסדנה מרמזים שאפקט זה התעצם דרמטית מאז ה-7 באוקטובר, יוצר פערים עמוקים יותר בין דעת הקהל הנתפסת לבין אמונות פרטיות של אנשים, ומחמיר את התחושה שיהודים הם מיעוט שננטש על ידי אחרים.
  

הזדמנויות לחידוש הקשר

למרות אתגרים אלה, הסדנה זיהתה מספר הזדמנויות משמעותיות לחיזוק היחסים בין יהודי ארה"ב וישראל:

• עניין מחודש בזהות יהודית: אירועי ה-7 באוקטובר עוררו עניין בהעמקת הזהות היהודית על ידי יהודים רבים. משתתפים רבים תיארו שינויי זהות אישיים, כאשר אחד מהם ציין: "אני עכשיו חובש כיפה על הראש שוב בגאווה רבה... ה-7 באוקטובר כמעט אילץ אותי באופן אישי להעריך מחדש כמה אני באמת אוהב להיות יהודי, ואני אוהב את כל היהדות, לא רק את החלקים המסוימים שאני בוחר בהם." העניין המחודש יוצר פתח למעורבות משמעותית, אפילו בקרב יהודים שבעבר לא היו מעורבים בחיים יהודיים.

• משבר החטופים ככוח מאחד: באופן פרדוקסלי, משבר החטופים הוליד מוקד פעילות משותף שחצה מחלוקות פוליטיות. כפי שציין משתתף אחד, "מצב החטופים מחזיק את היחסים בין יהדות ארה"ב וישראל. זה יצר תשתית אמיתית של חיבור. משהו במצב הזה יצר פתיחות לחוויה הישראלית בתוך הקהילה היהודית האמריקאית." הדאגה והפעילות המשותפת אפשרו קיומה של תקשורת, שבלעדי זאת אולי לא הייתה מתאפשרת במציאות המקוטבת הנוכחית.

• התמוטטות תפיסות קודמות: שבירת הקונספציות בעקבות ה-7 באוקטובר יצרה מרחב לחשיבה חדשה. משתתף אחד תיאר את שבירת הקונספציות, כחוויה מעוררת ענווה ש"גרמה לי להיות יותר פתוח לאנשים עם דעות שונות ממה שהחזקתי בעבר." הפתיחות הזו מהווה הזדמנות לפיתוח הבנות מעמיקות ומורכבות יותר של ישראל והציונות, מעבר לנרטיבים הקיימים מראש.

• טשטוש גבולות: משתתפי הסדנה ציינו כי "הגבולות נמסים, ונוצרת זרימה שיוצרת הזדמנויות חדשות." כמיליון ישראלים וילדיהם החיים בצפון אמריקה מהווים אוכלוסייה משמעותית שיכולה לסייע ביצירת קשרים עמוקים יותר בין הקהילות. טשטוש הגבולות הקודמים פותח אופנים חדשים של מעורבות שלא היו אפשריים בעבר. 

• מסגור מחדש של אנטישמיות על ידי הצבתה כאיום יסודי על ערכים אמריקאים דמוקרטיים ופלורליסטיים. המסגור מחדש כולל התמודדות ישירה עם נרטיבים מוטעים המשווים באופן שקרי עמדות אנטי-ישראליות לאקטיביזם פרוגרסיבי ואנטי-גזעני. על ידי גיוס קואליציות מגוונות המחויבות להגנה על הפלורליזם האמריקאי, יצירת דיסוננס קוגניטיבי בקרב יהודים לא משויכים אך ביקורתיים, ואיחוד ארגונים קהילתיים יהודיים מגוונים פוליטית למאבקים מתואמים אך מבוזרים, הקהילה היהודית יכולה לשנות את התגובות המפוצלות הנוכחיות לתגובה מגובשת ומשכנעת. גישה זו מנצלת רגע היסטורי מכריע כדי לעצב מחדש את השיח הציבורי, לחזק בריתות רחבות, וליצור שינוי מערכתי במאבק נגד גל האנטישמיות הנוכחי.

• ממשבר לבניית חוסן: ככל שקהילות מתקדמות מעבר לתגובה ראשונית למשבר, גוברת ההכרה בצורך להתמקד בחוסן לטווח ארוך ולא רק בניהול משברים. משתתף אחד העיר: "לפני ה-7 באוקטובר היו הרבה הנחות מוקדמות ובעיקר הסברה; כעת אנשים מוכנים לחשוב יותר על לאן אנחנו הולכים ולאן אנחנו צריכים להגיע." הגישה הצופה פני עתיד הזו יוצרת מרחב לדמיון מחדש של מערכת היחסים בין יהדות ארה"ב לישראל.

• חשיבה מחדש על חינוך יהודי: המשבר הדגיש הן הצלחות והן כישלונות בחינוך היהודי, ויצר תנופה לחדשנות. כפי שציין מחנך אחד, "זה שינה את תפקיד הממסד היהודי - יש תיאבון לחקור כיצד נראה חיבור לישראל וזהות יהודית כיום." ההכרה בכך ש"חינוך יהודי שהתמקד רק בשואה לא היה מספק, וכך גם כעת חינוך יהודי המבוסס רק על ה-7 באוקטובר אינו מספיק" מצביעה על הצורך בגישות מקיפות יותר.

• פוטנציאל ל"תור זהב חדש":  למרות האתגרים, מספר משתתפים הביעו אופטימיות לגבי העתיד, וציינו כי המשבר הנוכחי עשוי להכין את הקרקע להתחדשות משמעותית: "אנחנו מייצרים היסטוריה יהודית. הצורך להיות מכוון וצופה פני עתיד ולקבל החלטות, יש לו יישומים ממשיים... המערכות הקיימות אינן עונות על כל צרכינו ועשויות להכין את הקרקע לתור זהב יהודי חדש."

• 
  

תובנות, תגובות והמלצות

משתתפי הסדנה זיהו מספר הצעות לתשתית רעיונית ואסטרטגיות ישימות לחיזוק הקשרים בין יהדות ארה"ב וישראל, והזהות היהודית:

תשתית רעיונית

• מסגרת של יהדות כתרבות: פיתוח זהות תרבותית יהודית עשירה יותר, שמשלימה את המסגרות הדתיות הקיימות הוא הכרחי. כפי שביטא משתתף אחד: "פיתוח מסגרת של יהדות כתרבות הוא צורך דחוף... אנחנו ניצבים בפני הזדמנות לעצב מחדש את הזהות היהודית למשהו קוהרנטי, מגובש ובעל משמעות עמוקה." על מסגרות אלה להיות מעוגנות בערכים ובמסורות יהודיים ולא בערכים אוניברסליים מנותקים.

• שינוי בגישת "האוהל הגדול" (The Big Tent): ארגונים יהודיים רבים ניסו לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי לכלול כמה שיותר יהודים, מה שהוביל לדילול המסרים. משתתף אחד ציין: "פעם היינו אומרים שיש לנו אוהל גדול. אבל אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו צריכים לבחון את זה אחרת. צריך לבחון את השאלה הבסיסית אם אתה בפנים או לא. יש קבוצות שכבר לא בפנים." ארגונים חייבים להגדיר ערכים ברורים יותר תוך יצירת מרחב מכיל היכן שאפשר.

• איזון בין אוניברסליזם לפרטיקולריזם: אירועי ה-7 באוקטובר שינו באופן דרמטי את האיזון לכיוון של דאגות יהודיות פרטיקולריות יותר. משתתף אחד הבחין כי "הייתה פעם דחיפה חזקה לאוניברסליזם שכבר לא כמו שהייתה פעם, עכשיו זה נשבר. מה עושים אוניברסליסטים היום? עכשיו לא נותנים להם להיכנס אז הם נהיים פרטיקולריסטים." ארגונים צריכים להבהיר כיצד דאגות יהודיות ספציפיות מתחברות לערכים אוניברסליים רחבים יותר במציאות החדשה.

• הגדרה מחדש ותביעה מחדש של הציונות: במקום לנטוש את המונח בעקבות הפוליטיזציה שלו, המשתתפים קראו לתבוע אותו מחדש ולהגדיר אותו מחדש. משתתף אחד הדגיש את החשיבות של "לא לעשות עוול לעם היהודי בכך שנכנעים ומוותרים על המילה הזו מפחד", וציין שההגנה על המושג הפכה לחשובה "ברגע שהרגשתי שמנסים לקחת את זה ממני".

• עברית כגשר תרבותי: מספר משתתפים הדגישו את השפה העברית כנקודת חיבור חיונית לתרבות הישראלית. אחד ציין: "קשה להבין תרבות אם אתה לא מדבר את השפה," בעוד שאחר הציע כי "העברית היא חלק משמעותי מהפער" בין יהודים אמריקאים וישראלים. הדבר מצביע על הצורך בהשקעה מוגברת בחינוך לעברית כגשר תרבותי.

אסטרטגיות ישימות:

• מיפוי ותיאום בין ארגונים: פיתוח מיפוי טוב יותר של ארגונים כדי להבין "מי עובד עם אילו אוכלוסיות ועושה מה", ולזהות פערים במענה. משתתף אחד ציין את הצורך ב"מנהלי פרויקטים" בכל ארגון שיוכלו ללוות אנשים לאורך מסעם היהודי, ולהבטיח רצף בין שלבי החיים השונים, וכדי למנוע מאנשים ליפול בין הכיסאות.

• תמיכה מקצועית והחלמה: השקעה בתמיכה באנשי מקצוע יהודים החווים טראומה תוך כדי עבודה בקהילה. הסדנה חשפה כי "אנשי המקצוע בקהילה היהודית משחקים תפקיד טיפולי עבור אחרים אך אינם מעבדים את מה שעובר עליהם בעצמם." ארגונים חייבים ליצור "יותר מרחבים להחלמה ולהכרה" ולהכיר ב"חובה כלפי אנשי מקצוע שזקוקים למרחב משלהם לעיבוד."

• העצמת מנהיגות צעירה: יצירת הזדמנויות נוספות לצעירים להוביל, ולא רק להשתתף. אחת ההצעות החדשניות הייתה לפתח "סוג של התמחות שבה תלמידי תיכון הם אלו שנכנסים שמנהלים תוכניות בפועל... ומגייסים בעצמם את המשתתפים לתוכניות," מתוך הכרה ש"האוכלוסייה היום היא אוכלוסייה שרוצה להיות אקטיבית."

• השקעה בהכשרת צוות: תיעדוף איכות הצוות בתוכניות מתוך הכרה בכך שלפעמים מדובר בגורם מכריע, כפי שסיפרה אחת המשתתפות "עובדה ידועה היא שכאשר יש לנו משתתפים בשני אוטובוסים שונים עם אותם מסלולים ופעילויות בדיוק, אלו שמדרגים את האוכל כיותר טוב הם אלו אלה שיש להם צוות יותר טוב." הדבר דורש השקעה באנשי מקצוע צעירים ש"יותר דומים לנוער של היום מאשר לכל מי שעובד בתחום."

• חשיבה מחדש על מעורבות בתי ספר יהודיים: בחינת דרכים להפוך את בתי הספר היהודיים לזמינים ומושכים יותר עבור משפחות לא-אורתודוקסיות. משתתף אחד הציע השקעה בסגנון "תגלית" כדי להגדיל את שיעור המשפחות הלא-אורתודוקסיות ששולחות את ילדיהן לבתי ספר יהודיים, תוך ציון כי הנתונים מראים ש"ילדים שהולכים לבית ספר יהודי נוטים יותר לבחור בחיים יהודיים ובחיבור לישראל."

• יצירת מרחבים יהודיים מעבר למוסדות: תמיכה ביהודים ביצירת "מרחבים משלהם" מחוץ למוסדות המסורתיים, תוך הכרה בכך שיהודים מסוימים מחפשים סביבות חלופיות שבהן יוכלו לבטא את זהותם היהודית באופן בטוח ואותנטי.

• התמודדות ישירה עם חסם העלות: יש ליצור תמיכה כלכלית ישירה יותר להשתתפות בחיים יהודיים. כפי שניסח זאת אחד המשתתפים: "בסופו של דבר, העלות של חיים יהודיים היא מאוד  פשוטה -זה עניין של כסף. אם PJ Library הצליחו להבין את זה, למה שאנחנו לא ניצור מודלים עבור סוגים שונים של חינוך?" הצעה חדשנית אחת הייתה להעניק 5,000 דולר לכל משפחה יהודית עבור חינוך יהודי, כאשר משפחות שאינן זקוקות לכך יעודדו לתרום את הסכום.

• שילוב חינוך שואה עם סוגיות עכשוויות: פיתוח חינוך שואה מתוחכם יותר שיקשור בין אירועי השואה לאנטישמיות ואנטי-ציונות בימינו. משתתף אחד ציין: "יש צורך בשינוי בחינוך השואה" כדי לעזור לצעירים להבין אירועים עכשוויים בהקשר היסטורי.

• היערכות למורכבות ארוכת-טווח: יש להתקדם מעבר לנרטיבים פשוטים וחד-ממדיים על ישראל. משתתף אחד ציין: "לקח עשר שנים יותר מדי כדי להתחיל להתמודד עם המציאות האמיתית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בקהילות היהודיות בארה"ב." ארגונים צריכים להכין יהודים בכל הגילים להתמודדות עם המורכבות, שכן "אמריקאים לא מכירים את ההיסטוריה - ובהיעדר ידע, אנשים פונים למחנה האנטי-ציוני."

השוואה עם המפגש הישראלי

כפי שצוין, כחלק מהתהליך האסטרטגי שמובילה המחלקה למפעלים ציוניים התקיימה באוקטובר 2024 סדנה דומה בישראל עם משתתפים ישראלים. בעוד שכל מפגש שיקף את ההקשר ואת הקונספט הארגוני הייחודי שלו (הסדנה בישראל התמקדה בעיקר בזהות יהודית תרבותית), עלו כמה נושאים משותפים לצד ניגודים בולטים.

תובנות משותפות לשני המפגשים:

• ה-7 באוקטובר כזרז: שתי הסדנאות זיהו את הטבח של ה-7 באוקטובר כרגע 'משנה פרדיגמה' שהצית מחדש שאלות בנוגע לזהות יהודית ולחיבור לישראל. בסדנאות גם ציינו עניין מחודש בזהות יהודית ובישראל, אפילו בקרב יהודים שבעבר לא היו מזוהים או מעורבים. כפי שניסח זאת משתתף מהמפגש בניו יורק: "התגובות לטבח של ה-7 באוקטובר ולגל האנטישמיות הובילו יהודים רבים להרגיש שהם לא באמת יכולים להימלט ממסגרת הזהות היהודית." תחושה זו עלתה גם במפגש שהתקיים בישראל.

• "פער 7 באוקטובר /8 באוקטובר:" הסדנה בניו יורק תיארה פער חווייתי עמוק בין החוויה הישראלית לזו של יהדות ארה"ב, אשר בא לידי ביטוי במשפט: "ישראל עדיין נמצאת ב-7 באוקטובר. היהודי האמריקאי כבר ב-8 באוקטובר." המטאפורה הזו ממחישה כיצד ישראלים ממשיכים לחוות את הטראומה הישירה המתמשכת, בעוד שיהודים אמריקאים עברו לעיבוד ההשלכות של האירוע. שני המפגשים הכירו בהבדל מהותי זה בתפיסות כאתגר שיש להתייחס אליו.

• המחיר הרגשי והטראומה: נושא שחזר על עצמו פעמים רבות בסדנה בניו יורק היה המחיר הרגשי הכבד על אנשי מקצוע בקהילות היהודיות באופן שעלה משמעותית על הציפיות של כותבי המסמך. המשתתפים תיארו תגובה לטראומה שהתבטאה כ"קהות רגשית," לא אדישות, אלא סגירה רגשית שהיוותה מנגנון הגנה. הממד הרגשי הזה לא קיבל משקל מספיק במפגש הישראלי, אך התגלה כגורם מכריע בהבנת האופן שבו קהילות מעבדות את האירועים.

• זהות יהודית תרבותית כנקודת חיבור: שתי הסדנאות הדגישו את החשיבות שבטיפוח זהות יהודית תרבותית משמעותית, במיוחד כאמצעי לחיבור של צעירים ויהודים פחות מזוהים. הסדנה בניו יורק שמה דגש מיוחד על הצורך בביטויים תרבותיים מגוונים יותר של יהדות - כגון אוכל יהודי, מוזיקה יהודית, וחגיגת לוח השנה היהודי בהקשרים לא-דתיים.

• דלות מושגית: שני המפגשים הצביעו על חוסר בשפה, מסגרות וכלים חינוכיים הולמים להבנת המציאות החדשה שלאחר ה-7 באוקטובר ולהתמודדות עמה. כפי שציין משתתף מהמפגש בניו יורק: "ה-7 באוקטובר סימל את קריסת העולם הישן, אך עדיין לא צמחה ממנו פרדיגמה חדשה וברורה."

• התפוצה הישראלית כגשר: משתתפים בשתי המדינות הדגישו את תפקידם ההולך וגדל של הממסד הישראלי-אמריקני וישראלים בתפוצות כגשר חיוני בין החברה הישראלית לבין קהילות יהודיות ברחבי העולם. הסדנה בניו יורק ציינה במיוחד כי "הגבולות נמסים, ונוצרת זרימה שיוצרת הזדמנויות חדשות" בזכות כמיליון ישראלים וילדיהם החיים בצפון אמריקה.

• חשיבה מחדש על מודל "האוהל הגדול": שני המפגשים ערערו על גישת "האוהל הגדול", בשל נטייתה לדלל ערכים יהודיים מרכזיים. כפי שניסח זאת משתתף מהמפגש בניו יורק: "פעם היינו אומרים שיש לנו אוהל גדול. אבל אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו צריכים להסתכל על זה אחרת, באופן עקרוני - האם אתה בפנים או לא. יש קבוצות שכבר לא בפנים." הדבר משקף תזוזה לעבר גבולות מוגדרים יותר, תוך שמירה על הכלה במידת האפשר.

• צרכים בתחום הפיתוח המקצועי: הסדנה בניו יורק שמה דגש מיוחד על הצורך לתמוך באנשי מקצוע יהודים החווים טראומה בעת שירותם את קהילותיהם. המשתתפים הכירו בכך ש"אנשי המקצוע ממלאים תפקיד טיפולי עבור אחרים, אך אינם מעבדים בעצמם את החוויה," והדגישו את הצורך ביצירת "יותר מרחבים לריפוי ולהכרה" - ממד שלא בלט באותה מידה במפגש שנערך בישראל.

הבדלים בדגשים בין המפגשים:

• הנוף הרגשי: שני המפגשים תוכננו לעסוק בנושאים אסטרטגיים רחבים, ולא בהתבוננות אישית של המשתתפים. עם זאת, השיח במפגש האמריקאי נטה באופן בלתי מוכתב מלמעלה לעיסוק חוזר ונשנה במחיר הרגשי שחוו אנשי מקצוע יהודים לאחר ה-7 באוקטובר. המשתתפים תיארו תחושת "קהות" כמנגנון הגנה, והבחינו בינה לבין אדישות: "פשוט אין שום דבר שמזעזע אותי, מפתיע אותי או מרגיז אותי יותר... שום דבר כבר לא מזעזע אותי." רבים תיארו מצב תמידי של "לחימה או הימנעות" (Fight or Flight), בו "אין זמן לעבד" ו"בלי הזדמנויות להתמודד עם הרגשות שלנו." משתתף אחד אף שיתף כי עמיתיו אובחנו עם PTSD חריף וחוו אובדן זיכרון מהתקופה ההיא. לעומת זאת, המפגש הישראלי נותר ממוקד יותר במסגרות אסטרטגיות, תוך מתן דגש מועט יותר להשפעה הרגשית האישית.

• קהל פרוגרסיבי: בארצות הברית עלתה דאגה עמוקה סביב תחושת חוסר הבית הפוליטי בקרב ציונים פרוגרסיביים. משתתף אחד, העובד עם קהלים אלה, תיאר כיצד "התנועה הפרוגרסיבית פשוט התהפכה עלינו," וציין כי אפילו כאשר מנסים לארגן פעילויות סביב שינויי אקלים, "כל אדם ששולח לי קבוצה שעוסקת באקלים... אני פשוט מגגל את שם הקבוצה יחד עם המילה 'פלסטין', וזהו, התמונה מתבהרת." אחרים תיארו את החוויה הכואבת של כישלון מצד ארגונים פרוגרסיביים להכיר בכאב היהודי לאחר ה-7 באוקטובר. בישראל, לעומת זאת, המשתתפים זיהו בכך הזדמנות אסטרטגית לחיבור מחודש עם יהודים פרוגרסיביים שייתכן וששוקלים מחדש את הקשר שלהם לישראל בעקבות העלייה באנטישמיות ותחושת הניכור מהמרחבים הפרוגרסיביים.

• טראומה ושינויים בזהות: משתתפים אמריקאים תיארו שינויים עמוקים בזהותם בעקבות ה-7 באוקטובר, כאשר רבים מהם חזרו לאמץ סמלים ופרקטיקות יהודיות שזנחו בעבר. אחד המשתתפים שיתף: "ה-7 באוקטובר כמעט אילץ אותי באופן אישי להעריך מחדש כמה אני באמת אוהב להיות יהודי, ואני אוהב את כל היהדות, לא רק את החלקים המסוימים שאני בוחר בהם." משתתף אחר תיאר שינוי מטריד בתפיסת העולם: "יש מושג במחשבה המערבית... שכל בני האדם טובים מטבעם... אבל החודשים האחרונים גרמו לנו להרגיש שזה פשוט לא נכון -יש אנשים שפשוט רקובים מבפנים." הממד הפסיכולוגי הזה היה פחות נוכח במפגש הישראלי.

• מוקד ארגוני: משתתפים אמריקאים הדגישו את הצורך לדאוג לאנשי מקצוע יהודים בתור "האנשים בחזית" בהתמודדות עם המשבר. אחת ההצעות החדשניות שנשמעו הייתה ליצור "העברות" חלקות יותר בין ארגונים הפועלים בשלבי חיים שונים, תוך התייחסות לשאלה: "איך אנחנו מעבירים אנשים מהילל בקולג'... מהו השלב הבא?" המשתתפים הדגישו את הצורך ב"מנהלי פרויקטים" בכל ארגון, שיוכלו ללוות יחידים לאורך מסעם היהודי. מספר משתתפים הדגישו את חשיבות איכות הצוות: "עובדה ידועה היא שכאשר יש לנו משתתפים בשני אוטובוסים שונים עם אותם מסלולים ופעילויות בדיוק, אלו שמדרגים את האוכל כיותר טוב הם אלו אלה שיש להם צוות יותר טוב." במקביל, משתתפים ישראלים הדגישו את הצורך ברפורמה מוסדית ובחדשנות, והציעו הקמה של רשתות חדשות, משאבים חינוכיים ומסגרות עדכניות ל"יהדות כתרבות".

• השפה העברית: אף ששתי הקבוצות הדגישו את חשיבות הקשר התרבותי לישראל, הקבוצה האמריקאית שמה דגש מיוחד על העברית ככלי תרבותי מרכזי. המשתתפים ציינו כי "קשה להבין תרבות אם אינך דובר את השפה", והצביעו על העברית כ"מרכיב משמעותי בפער" בין יהודי ארה"ב לישראלים. הקבוצה הישראלית, לעומת זאת, לא הדגישה את תפקיד רכישת השפה העברית באותו האופן.

• ציונות כמונח: הסדנה האמריקאית כללה דיון נרחב סביב המונח "ציוני", כאשר המשתתפים התלבטו האם לתבוע אותו מחדש, להגדיר אותו מחדש, או אולי לוותר עליו לחלוטין. משתתפת אחת תיארה כיצד כתבה שיר בשם "יהודייה רעה", שמתחיל במילים: "אמרתי לחברה שלי שאני ציונית, והיא נראתה כאילו היא חולה." אחרים סיפרו על חברים שמתייחסים לציונות כ"The Z word" ותומכים בנטישתו. המאבק הלשוני והזהותי סביב המונח "ציוני" היה פחות מרכזי במפגש הישראלי.

מסקנות ומבט לעתיד

הסדנה חשפה כי בעוד שאירועי ה-7 באוקטובר יצרו אתגרים עמוקים ליחסים בין יהדות ארה"ב וישראל, הם גם פתחו חלון הזדמנות חשוב לחיבור עמוק ולהבנה, וכי טבח ה-7 באוקטובר והתגובות אליו אילצו אותנו לבחון מחדש הנחות וגישות קיימות, ויצרו מרחב לחדשנות והתחדשות.

בהמשך, על ארגונים יהודיים לאזן בין תגובה מיידית למשבר לבין השקעה אסטרטגית בבניית יחסים ארוכי טווח. באמצעות פיתוח מסגרות תרבותיות עשירות, תמיכה ביוזמות מהשטח, השקעה בפיתוח מקצועי ומינוף הטכנולוגיה, הקהילה היהודית תוכל לחזק את הקשרים בין יהדות ארה"ב לישראל בתקופה קריטית זו.

הסדנה היא חלק מהמחויבות של המחלקה למפעלים ציוניים ואתחלתא לדמיין מחדש את היחסים בין ישראל ויהדות התפוצות ולנצל את חלון ההזדמנויות העומד בפנינו. יוזמות עתידיות ימשיכו לשלב קולות מגוונים כדי לפתח אסטרטגיה מקיפה לחיזוק הזהות היהודית והקשר עם ישראל בעידן החדש, תוך תשומת לב לצרכים הפסיכולוגיים של אלו המובילים את העבודה החשובה הזו. בתוך שישה חודשים תוקם קבוצת עבודה לפיתוח שפה ומסגרות חדשות שייתנו מענה לדלות המושגית שזוהתה בשני המפגשים.