למה איראן לא נכנסה עדין למערכה ולמה מלחמה איתה ועם חזבאללה עדיין סבירה מאוד?

אתמול פורסם שהמנהיג האיראני העליון עלי חמינאי הודיע למנהיג חמאס איסמאעיל הנייה שאיראן לא תתערב ישירות בעימות מול ישראל מכיוון שחמאס לא הודיע לאיראן מראש על הכוונה לבצע את המתקפה ב-7 באוקטובר. הידיעה הזו היא ככל הנראה הדלפה איראנית ועולה בקנה אחד עם הערכתנו אחרי נאום נסראללה, שאין פניו של חזבאללה למערכה כוללת. לא סביר שההדלפה הזו היא ניסיון הונאה, כי ברור שישראל לא תשנה מדיניותיה בעקבות הפרסום, ותישאר בדריכות ובכוננות גבוהה מאוד.

העמדה האיראנית לא נובעת מהרתעה ישראלית או אמריקאית, מאחר שהמחוייבות למלחמת חורמה בישראל היא יסוד אידיאולוגי של המשטר. מבחינת איראן, כמו מבחינת חזבאללה, לא הבשילו התנאים שיבטיחו ניצחון לציר ההתנגדות שמצדיקים לצאת למלחמה בעת הזאת. האיראנים לא הצטרפו למערכה עד כה כי לא התמלאו כמה תנאים בסיסיים מבחינתם:

1. איראן היא עדיין לא מדינת סף גרעינית. האיראנים קיוו להשיג את הסטטוס המיוחל הזה כדי שישמש תעודת ביטוח בזמן מלחמה. הם קרובים מאוד אבל עוד לא שם.

2. מחסור בלגיטימציה. איראן היא מדינה סוררת וחזבאללה הוא צבא טרור, אבל גם הם פועלים תחת אילוצים פנימיים וחיצוניים. מעורבות איראנית אחרי הפוגרום של החמאס הייתה גוזרת על איראן בידוד מדיני עמוק עוד יותר והייתה עשויה לחדש את התסיסה החברתית. גם חזבאללה לא רוצה להצטייר כמי שגרר את לבנון למלחמה ברירה.

3. הפריסה האיראנית בסוריה רק בתחילתה. איראן קיוותה ליצור תשתית טילית נגד ישראל (טבעת אש) מאיזור גאוגרפי עצום. סוריה הייתה אמורה להיות מדינת מפתח בשל קרבתה לישראל. סוריה גדולה פי 18 מלבנון, וספק אם לישראל יכולת להתמודד עם איום טילי כזה.
   

אז למה עדיין הסיכון למלחמה כוללת גדול? כי ישראל היא זו שלא יכולה להרשות לעצמה לסיים את המלחמה מבלי הרחקה של חזבאללה מהגבול. לישראל אין כמעט מנופים מדיניים מול חזבאללה ואיראן, וספק אם איום צבאי שלה יהיה אפקטיבי. ישנו סיכוי גדול שישראל היא זו שתכה ראשונה בלבנון כשהיא נהנת מתנאים ייחודיים שספק אם יחזרו: לכידות חברתית, תמיכה של ארה"ב, סולידריות מצד יהודי העולם ולגיטימציה. זאת לא תהיה מלחמת ברירה.