מדוע מיטוט החמאס צריך להיות היעד של המלחמה?

נייר מדיניות

ישראל ניצבת על פרשת דרכים בנוגע ליעדי המלחמה. הטיעונים נגד מיטוט שלטון החמאס כבדי משקל, ונוגעים לסיכון למלחמה כוללת עם חזבאללה, לכשירות צה"ל, לחשש משליטה מחודשת בשני מיליון פלסטינים, ולפגיעה בבני הערובה בעזה. מדוע אנו סבורים שמיטוט החמאס צריך להיות היעד של המלחמה?

השיקול האסטרטגי

• המלחמה שפתח בה חמאס היא חלק מתוכנית פעולה ארוכת טווח נגד ישראל. על המלחמה צריך להסתכל בהקשר רחב. איראן גיבשה תכנית סדורה נגד ישראל שמבוססת על סבבי לחימה תכופים שיתישו את החברה הישראלית לאורך זמן. בכל סבב ישראל מתמודדת מול איום מורכב יותר ואויב מיומן יותר, והקשרים בין הזירות השונות מתהדקים.

• איום קיומי מול הסכנה לפגוע בבני ערובה. הסיכוי לפגיעה בבני הערובה הישראליים קיים והמחשבה עליו חורכת את הלב. אולם מה שמונח על הכף היא סכנה קיומית. ככל שחמאס יישאר בשלטון, תוכל איראן לחזקו לקראת הסיבוב הבא.

מדוע לעשות זאת כעת ולא להתכונן לקראת הסבב הבא

יעד סילוק החמאס הוא הכרח והדחיפות לעשות זאת נובעת מהתלכדות נדירה של מספר גורמים: 

• רגע של חוסן לאומי נדיר. על רקע הקיטוב החריף של השנה האחרונה, תנאי הפתיחה הייחודיים של המלחמה יצרו לכידות חברתית וחוסן לאומי נדירים שעשויים לספק לצבא מרחב נשימה האזרחי  ללחימה ארוכה יותר מזה שהציבור רגיל בה.

• חמאס מכין מלכודות, אבל כללי המשחק השתנו. אין ספק שחמאס תכנן כהלכה מהלך הגנתי ברצועה. ואולם ההכרזה על מלחמה מאפשרת שימוש בכלים שישראל נמנעה עד כה מלהשתמש בהם. גודלה של הרצועה עשוי לאפשר לוחמה אפקטיבית זהירה ומדודה, לאורך חודשים אם נדרש, תוך הטלת מצור טקטי על אזורים בהם שולט חמאס. כך אפשר יהיה להכין היטב כוחות עתודה, דבר שחמאס לא יוכל לבצע עם העברת הלחימה לשטחו. עזה לא תהפוך לוייטנאם כי שם האמריקאים לא ידעו איך נוכחותם תורמת לביטחון משפחותיהם.

• מכת הפתיחה של חמאס הפכה לפיגוע התאבדות תודעתי עבורו. ההשוואה לדאעש מתקבלת כהנחת עבודה. לא בטוח שהתמיכה הנדירה בישראל במערב תחזור להבא.

• מערכה למיגור החמאס תביא להתנגשות חריפה יותר עם חיזבאללה. זהו סיכון מחושב שעל ישראל לקחת, משום שגם לאיראן יש מה להפסיד מהתנגשות כוללת:  ערעור ההגמוניה של חזבאללה בלבנון, יציבות משטרו של אסד, והחשש שפרויקט הגרעין שלה יעלה על הכוונת. כך או כך, ההכרעה על מערכה כוללת היא החלטה שתתקבל בטהרן, ובסיבוב הבא נפגוש חיזבאללה חזק יותר ופריסה איראנית עמוקה יותר במרחב. ניתוק הרצועה מטבעת האש האזורית נגד ישראל הוא קריטי, ומוטב שייעשה מוקדם ככל האפשר.

מה יבוא במקום חמאס? 

• חמאס היא החלופה הגרועה ביותר. מיטוט שלטון החמאס לא יפתור את בעיית עזה, אבל כעת ברור שגם החלופות הגרועות ביותר כנראה לא יהיו גרועות כמו המשך שליטתו בעזה של צבא מאומן, מצויד, ממושמע ומתוחכם, אשר מונע מאידיאולוגיה רצחנית.

• מה לגבי השליטה בשני מיליון פלסטינים? חידוש השליטה לפחות בחלק מהאוכלוסייה פלסטינית עשוי להתחייב במהלך למיטוט החמאס. אבל השליטה הזו תהיה בהגדרה זמנית עד למסירתה השליטה לרשות הפלסטינית שנגדה חמאס ביצע הפיכה, או לגורמים איזורים. כמובן שמהלך כזה יצריך מהלך לחיזוק הרשות הפלסטינית.

• כך או כך, מיטוט החמאס עשוי להפוך חזרה את אתגר הרצועה מאתגר אזורי שלישראל אין שליטה עליו, לאתגר מקומי ומורכב, אך נשלט.
  

ישראל זקוקה לשינוי מבני, לא שינוי תודעתי. כל מהלך של צה"ל, עוצמתי ככל שיהיה, שלא יביא למיטוט החמאס לא יהיה אפקטיבי. כל ניסיונות עיצוב התודעה הישראליים נכשלו. השינוי שמכוונים אליו לא צריך להיות תודעתי, אלא מבני. 

לבסוף, המהלך הישראלי לא צריך להיות מונע מרגשות נקמה, אלא מתכלית אסטרטגית. ישראל היא מדינה חפצת חיים, ולכן נדרשת הפנמה שהפעם צריך לצאת ולהילחם על הבית בכל מחיר.