מהם, או מה צריכים להיות, יעדי ההסלמה בלבנון?

היעד הישראלי המוצהר להסלמה בלבנון הוא השבת תושבי הצפון. ואולם ספק אם לישראל יש אופציה צבאית אמיתית להכריע את חזבאללה (היא טרם עשתה זאת בעזה) ולכן היעד הזה כנראה אינו בר-השגה במהלך צבאי. קל להסתנוור ממבצעי הביפרים המזהירים, אבל חזבאללה הפך שבוי של הרטוריקה שלו ולא יסכים לאפשר את חזרת תושבי הצפון לביתם לפני שיושג הסדר בעזה. אנו משערים שהשבת תושבי הצפון לביתם הוא לא המטרה האמיתית של ישראל.

רבות נכתב על היותה של ישראל מעצמה של מבצעים טקטיים, שסובלת מהיעדר כרוני של אסטרטגיה ארוכת טווח. בהסלמה הנוכחית ישראל משתמשת בנשקי 'יום הדין', אבל עוד לא יצאה למלחמה כוללת. האם רצף הפעולות בלבנון מהווה שוב מהלך טקטי עצים, שבסופו של דבר מפח נפש אסטרטגי?

.

בישראל כנראה מבינים שהמלחמה מהווה רגע של אמת לישראל. האסימון נפל שטבעת האש שבנתה איראן סביב המדינה ואשר מכוונת להשמדתה רק תמשיך ותתפתח. האמת המרה היא, שגם אם צה"ל זקוק להפסקת אש כדי להתאושש ולהיערך לבאות, אויבנו הם אלה שינצלו בצורה טובה יותר הפסקת אש כזו ויגיעו מוכנים יותר לסיבוב הבא. בין השאר, חמאס ישתקם בהדרגה, חזבאללה יחדש את מלאי הטילים שלו וימצא מחליפים ראויים למפקדים הבכירים שחוסלו, הפרוקסי בסוריה ישלים את פריסתו בסוריה, החות'ים יגדילו את מלאי הטילים ההיפרסוניים שלהם, ויותר מכל – בסיבוב הבא תחכה לנו כבר איראן גרעינית. 

אם מהלך צבאי עצים לא יחזיר את תושבי הצפון ולא יכול להשמיד את חזבאללה, אז מה צריכה להיות מטרת ההסלמה? לדעתנו, ניצול החולשה האסטרטגית של איראן כדי להיפרע מהגרעין האיראני.

אחרי שנים שבהן ההגמוניה האיראנית בנתה את עצמה ואת שלוחיה ועיצבה את המזרח התיכון, במלחמה הנוכחית איראן איבדה את ההובלה ואת השליטה האיזורית ל... חמאס. מפקד כח קודס לשעבר, קאסם סולימאני, קרא כנראה את ספרות המלחמה של סון טסו, הפילוסוף הסיני בן המאה ה-6 לפנה"ס שטען ש”הטוב ביותר במלחמה הוא להכריע את האויב ללא כל קרב." סולימאני בנה את טבעת האש של ישראל כדי להתיש אותה עד שתקרוס. אף כי איראן נערכת לאפשרות של מלחמה כוללת, היא אינה חפצה בה ומאמינה שטבעת האש שבנתה סביב ישראל מספיקה לנהל מלחמה קינטית בעצימות נמוכה שתהפוך את החיים בישראל לבלתי נסבלים, תחתור תחת כלכלתה, תשחק את הלגיטימציה הבין-לאומית שלה וסופה שתשבור את רוחה של החברה הישראלית. הגרעין האיראני נועד בראש ובראשונה לסכל את האפשרות של הכרזת מלחמה מלאה על איראן.

חמאס לעומת זאת, פתח מבחינתו 'במלחמה האחרונה'. זוהי מלחמה טוטאלית מלאה ללא גבולות וללא סוף, שאמורה לקלוע את ישראל למציאות כרונית של דימום ואתגר רב-זירתי (ולכן זוהי גם מלחמה שאין בה תרחיש של עסקת חטופים שבה כולם חוזרים הבייתה). לא שאיראן שוללת עימות מלא על ישראל, אבל זאת לא הבחירה הראשונה שלה בעת הנוכחית. בין הגישות יש מתח מובנה: לפעול לחיסולה של ישראל בצורה טוטאלית במלחמה ארוכה בעצימות גבוהה, כאן ועכשיו, על פי סינוואר, או לפעול להביא לשחיקתה לאורך זמן עד שתתפרק בהדרגה וללא מלחמה כוללת, על פי סולימאני.  הבדלי הגישות הן לדעתנו הסיבה המרכזית שחמאס לא שיתפה את איראן וחזבאללה בעיתוי המתקפה ב-7 באוקטובר.  זאת גם הסיבה שעד כה, חזבאללה מבקש לעשות הבחנה ברורה בין מלחמת ההתשה בעצימות נמוכה שהוא מנהל כאות סולידריות עם חמאס, לבין פעולות הנקמה שלו - 'פעולות עצימות של מטחים קצרים - שאחריהן הוא שואף לחזור למלחמת התשה מוגבלת.

לפי שתי הגישות נגזרת על ישראל התשה ארוכה שלכאורה היא לא יכולה להרשות לעצמה, אבל בפועל גם לא יכולה למנוע. מאחר שזהו המצב, ההסלמה הישראלית יכולה להפוך לאסטרטגית רק אם היעד שלה הוא יעד משנה מציאות – החזרת תושבי הצפון לביתם, אינה יעד כזה, משום שהחזבאללה לא ייעלם, אלא רק ינצור את נשקו עד לסיבוב הבא.

וכאן המקום להזכיר שחזבאללה הוא כיפת הברזל האמיתי של הגרעין האיראני, פוטנציאל הפגיעה שלו בישראל גדול מזה של איראן עצמה. ולכן גריעה שיטתית ועצימה של יכולותיו תהיה אסטרטגית רק אם מטרתה להכשיר את הקרקע להשמדת פרוייקט הגרעין האיראני. לו תשמיד ישראל את פרוייקט הגרעין האיראני, היא תמשיך להתמודד עם מציאות לא פשוטה, אולם משופרת לאין שיעור ממציאות בה איראן היא מדינה גרעינית. זהו מהלך רווי סיכונים, אולם אפשר שזאת ההזדמנות האחרונה של ישראל להסיט את ההגה של ההיסטוריה המתהווה, שאינה מבשרת טובות לישראל.