מה בלימת המתקפה מלמד על יכולתה של ישראל לעמוד בפני האיום האיראני?

ישראל סיכלה בקרוב ל- 100% את המטח האיראני. למעשה ההגנה שישראל יכולה לספק לאזרחיה היום היא הטובה ביותר שיש בעולם כיום, גם אם אינה מושלמת. אבל מה ניתן ללמוד מהיכולת של ישראל להתמודד עם טבעת האש האיראנית לטווח הארוך?

התשובה היא שלא הרבה. לא רק בגלל שהמבחן שעמדה בו אתמול ישראל בהצלחה לא הביא לידי ביטוי את מלוא היכולות הצבאיות האיראניות ומעורבות גדולה יותר של הפרוקסי (כולל חזבאללה), אלא בעיקר כי ההצלחה מול איראן פחות תימדד במישור הצבאי, אלא יותר במימדים חברתיים וכלכליים.

האסטרטגיה של איראן לא מכוונת להכרעה צבאית, אלא לשבירת רוחה של החברה הישראלית. באמצעות מלחמת התשה ממושכת, איראן מבקשת להחליש את כלכלת ישראל, להחריף מחלוקות פנימיות ולבודד את ישראל.

האתגר הזה מחייב היערכות ביטחונית, כלכלית, מדינית ודיפלומטית לתקופה ארוכה של אי-יציבות ושיבוש. נדרש פיתוח ידע ושפה חדשה לקראת מציאות לא מוכרת. ההתנהלות המבולבלת עם ביטול הלימודים והקייטנות, למשל, לא מסמנת טובות. ישראל תהיה חייבת להסתגל לשגרת חירום ושמירה על רציפות תפקודית, ולא להשבית את המשק בפועל כל פעם שתהיה הסלמה - כי יהיו  עוד שיבושים רבים בדרך.  

המפתח להתמודדות עם האתגר המורכב הזה הוא בראש ובראשונה ביכולת של החברה הישראלית לפתח חוסן, להאמין בצדקת הדרך, ולשמור על הלכידות החברתית. במלחמה ארוכה ומתישה המערכת צריכה לתעדף בצורה מוחלטת כל מימד שקשור באופן ישיר לניצחון במערכה, גם בכל הקשור לשותפות הנטל של החרדים ובכספים הקולאיציוניים.

היכולות האלה לא ממש נבחנו.