מה עונים לביידן לגבי היום שאחרי?

חיזוק הרשות בטווח הקצר וגיבוש חלופות שוברות פרדיגמה לטווח הארוך

בזמן שמטרת המלחמה הוגדרה כהשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס וצה"ל נערך לכניסה לעזה, דורשת ארצות הברית תשובות דחופות בנוגע לסדר היום של ישראל ביום שאחרי מיטוט החמאס.  הצורך לייצר מענה מהיר לשאלה זו מתנגש עם ההזדמנות לגבש פרדיגמה חדשה שלא כבולה להנחות היסוד הנוכחיות, שכן תהליך כזה אורך זמן.

מסמך זה מציע סדר יום למציאות שאחרי מיטוט החמאס (אף כי עוד רחוקה הדרך לשם), באופן שייתן מענה למספר שיקולים אסטרטגיים בסיסיים שזיהינו, ובאופן שישאיר לישראל מרחב גמישות גדול ככל האפשר ליצור ולקדם מסגרות חדשות ארוכות טווח בנוגע לעזה ולסכסוך עם הפלסטינים.

מבוא 

• פרדיגמת חיזוק החמאס מתה. ממשלות ישראל תחת נתניהו קידמו מדיניות של בידול בין עזה לגדה ופעלו להחליש את הרשות הפלסטינית ולחזק את החמאס שאותו הן ראו כרע במיעוטו כשחקן פרגמטי ולא רק אידיאולוגי רדיקלי. מדיניות זו נבעה מחשש שרשות חזקה תאלץ את ממשלת ישראל להתמודד עם לחצים בין-לאומיים לקדם תהליך מדיני. המסגרת הרעיונית הזו קרסה ב-7 באוקטובר. שלטון חמאס בעזה הוכיח שהוא החלופה הגרועה ביותר שיכולה להיות, כצבא טרור מיומן, מאומן, מחומש ומתוחכם, שמניעה אותו אידיאולוגיה רצחנית, ואשר מהווה חוליה חשובה בטבעת הטרור שהאיראנים בונים סביב ישראל במרחב.

• ישראל אינה יכולה להתחמק מלחשוב על היום שאחרי, בד בבד עם המשך המערכה. ככל שלישראל תהיה בהירות גדולה יותר בנוגע למטרות המערכה ותמונת מציאות רצויה בהירה ליום שאחרי, כך תוכל לפעול לקדמם בצורה אפקטיבית יותר כבר כעת. יתירה מכך, ארה"ב והקהילה הבין-לאומית דורשים  תשובות בנוגע ליעדים אליהם חותרת ישראל והמשך התמיכה שלהם תלויה ביכולת של ישראל לייצר תמונה כזו. 

• המלחמה מהווה שינוי טקטוני ולאחריו סביר שיתעצב בהדרגה סדר איזורי ואולי אף עולמי חדש. המלחמה נמצאת רק בתחילתה והיא עלולה בסבירות רבה להפוך למערכה איזורית בה מעורבות לא רק מדינות נוספות באיזור אלא גם מעצמות עולמיות. למדיניות ישראל תהיה השפעה על עיצוב הסדר האיזורי.

ועל כן, במלחמה גם טמון הפוטנציאל לגבש מסגרת רעיונית חדשה שאינה כבולה להנחות היסוד הכושלות שהביאו אותנו למציאות הנוכחית. 

השיקולים האסטרטגיים

המציאות שאליה צריכה לחתור ישראל בנוגע לרצועת עזה בעידן פוסט חמאס צריכה לתת מענה אופטימלי לשלושה שיקולים בסיסיים:

• צרכי הביטחון של ישראל, אשר ניתן לפרוט אותו לרכיבים הבאים: פירוז צבאי של רצועת עזה; סילוק כל המיליציות החמושות, לרבות כוחות החמאס והג'יהאד האסלאמי; מונופול ישראלי על הפעלת הכח הצבאי במרחב; פיקוח אפקטיבי על נקודות הכניסה והיציאה מעזה.

• לגיטימציה בין-לאומית: נוכחות צבאית ולא אזרחית. הכרחי לשמור על לגיטימציה בין-לאומית לפעולות ישראל בעזה, אשר עומדת גם בבסיס התמיכה המדינית והביטחונית שמדינת ישראל מקבלת מארה"ב. בראש ובראשונה לגיטימציה בין-לאומית למהלכי ישראל תושג ככל שהנוכחות של ישראל ברצועה תהיה נוכחות צבאית ולא אזרחית, וככל שהיא תיתפס כזמנית.

• חוסן לאומי: הכרחי שהמציאות החדשה תשקם את האמון שנפגע בין המדינה לאזרחיה, תתכתב עם נראטיב ישראלי שיזכה לתמיכה ציבורית פנימית רחבה ותאתגר כמה שפחות את הלכידות החברתית.

בין שלושת השיקולים הבסיסיים שהצגנו לעיל מתקיים מתח מבני. כך למשל, ככל שהנוכחות הישראלית תהיה בעלת מאפיינים של שהות קבע ויהיו לה מאפיינים אזרחיים (עד כדי החזרת יישובי גוש קטיף), כך תישחק הלגיטימציה הבין-לאומית והאמריקאית, וסופה שתפגע גם בחוסן הלאומי. באותה המידה, לא ניתן יהיה להציג סדר יום מדיני רחב שזוכה ללגיטימציה בין-לאומית רחבה כחלק מההכנה של היום שאחרי מבלי להסתכן בערעור הלכידות החברתית. 

הצורך הדחוף של ארה"ב והקהילה הבין-לאומית לקבל תשובות כבר כעת לגבי היום שאחרי, מתנגש עם הצורך לגבש מסגרת רעיונית-אופרטיבית חדשה. תהליך יצירה של מסגרות רעיוניות חדשות והפיכתן לסדר יום מדיני בר-קיימא הוא תהליך ארוך. תהליך זה מצריך פיתוח מסגרות תפיסתיות, תרגום שלהן לתכניות מפורטות, היערכות אופרטיבית ליצירת התנאים שיאפשרו אותה, פעילות ליצירת לגיטימציה פנימית וחיצונית, ועבודה רבה לסינכרון השעונים המדיניים סביבו של שחקנים בין-לאומיים ואיזוריים. 

מסקנות

• יש לייצר תמונת מציאות מהירה ליום שאחרי, ובמקביל להתחיל עבודת מטה לטווח הארוך. אין מנוס מגיבוש מהיר של יעדים אופרטיביים ומטרות בנוגע לעזה ביום שאחרי מיטוט החמאס, שאותן יהיה ניתן להציג לארה"ב. היעדים הללו אמורים להשאיר לישראל מרחב גמישות גדול ככל האפשר לפעול לשנות מן היסוד את המציאות אחרי שזו תתיייצב.

• במקביל, יש להתחיל תהליך של גיבוש מסגרת תפיסתית יצירתית לטווח הארוך שמתייחסת לשינוי הטקטוני כהזדמנות לאתגר את הנחות היסוד הבסיסיות ביותר בנוגע לסכסוך הישראלית פלסטיני ואפילו למקומה של ישראל במרחב.

היום שאחרי היום שאחרי: הזדמנות לגבש פרדיגמה חדשה 

משברים עמוקים מייצרים לעתים קרובות הזדמנויות חדשות, משנים עקרונות יסוד דינמיקה בסיסית, ומאפשרים יצירת מציאות שנראתה דמיונית ולא מציאותית עד המשבר. גם חלופות שעלולות להיראות ספקולטיביות בשלב זה, אך שעשויות להפוך למסגרות בנות קיימא לנוכח המשבר. יחד עם זאת, לאור המציאות הייחודית שישראל נמצאת בה כעת, כדי להגדיל את הסיכויים לייצר חלופה בת קיימא,

אנחנו ממליצים להתייחס לכמה עוגני חשיבה הנובעים מהסיטואציה הנוכחית המורכבת בה נמצאת ישראל:

• ישראל לא תוכל לקדם סדר יום חדש לבדה. גם בסדר האיזורי והעולמי החדש שייווצר, ישראל לא תוכל לקדם סדר יום שאין לו שותפים איזוריים, בין-לאומיים. ולכן, למשל, הקולות הקוראים לחידוש ההתיישבות בעזה בן בגדר פנטזיה מדינית.

• סדר היום החדש צריך להתייחס לרשות הפלסטינית ככתובת הפלסטינית, על חשבון אש"ף. על ישראל לשקול להצהיר רשמית שהכתובת הבלעדית שלה לכל עניין שקשור ליחסי ישראל והפלסטינים הוא הרשות. הסיבות לכך מגוונות וכוללות בין השאר את החשש שחמאס, גם אחרי המכה שיספוג, ישתלט על אש"ף. במציאות הנוכחית נכון להתנהל מול הרשות גם כדי לצמצם את סדר היום המדיני לסוגיות הנוגעות ישירות ובלעדית לתושביה של הרשות. התייחסות לרשות כשותף הפלסטיני עונה על השיקולים האסטרטגיים שהצגנו לעיל ובמיוחד היא תקל מאוד על קידום סדר היום הזה מול הקהילה הבין-לאומיות ומדינות הסכמי אברהם.

• חיזוק הרשות נועד גם ליצור פער בין הרעיון של חמאס לכיוון אליו תצעד המערכת הפלסטינית. חמאס הוא הוא רעיון שצפוי להמשיך להיות נוכח בחברה הפלסטינית גם לאחר מיגור שלטונו. המטרת הלחימה היא לשלול מהרעיון הזה את היכולות והפלטפורמה שאיפשרו לו לקדם את סדר היום הרצחני שלו. כדי להבטיח שהרעיון הזה לא מכה שורש ובונה מחדש את יכולותיו, יש ליצור מציאות ארוכת טוווח שבה יש הזדמנות גם לקידום רעיונות חלופיים ובני קיימא. הסיכוי לכך גדול יותר ככל שרעיונות אלה ייתפסו כפלסטינים אותנטיים.

• מינוף הפוטנציאל הגדול של הסכם אברהם: למדינות הסכמי אברהם והציר המתון בהובלת סעודיה

• ומצרים עשוי להיות אינטרס למלא את הוואקום שאחרי מיטוט החמאס כדי שלא תיכנס אליו איראן. התמיכה שלהן חשובה כדי לייצר אלטרנטיבה רעיונית לשלטון החמאס, והן יכולות לסייע במגוון רחב של מימדים.

קצרה היריעה במסמך זה לשרטט את החלופות שעשויות להפוך להיות ריאליות, ואנחנו קוראים במסמך זה להתחיל עבודת מטה בנוגע אליהן.

רק נציין שאלה עשויות לכלול: קונפדרציה עם ירדן או מצרים; עסקה טריטוריאלית עם מצריים להגדלת שטח הישות הפלסטינית בפתחת רפיח באופן שיאפשר יישוב פליטים בסיני;  והקמת פרוטקטורט בין-לאומי לשטחים הפלסטינים שיעבוד עם הרשות.