מירוץ החוסן הלאומי הישראלי-פלסטיני

נייר מדיניות

באחד הניירות שלנו (משחק סכום אפס של חוסן לאומי), דנו בדינמיקה של משחק סכום אפס בחוסן הלאומי לטווח הארוך בעקבות הפוגרום ב7- באוקטובר. במסמך זה נציע מדוע ואיך ידה של ישראל יכולה להיות על העליונה במירוץ הזה. 

הגדרת חוסן לאומי

כשאנחנו מדברים על 'חוסן לאומי', הכוונה היא ליכולתה של חברה להתאושש ממשברים, להסתגל למציאות חדשה, ולשמור על מחויבות ליעדים לאומיים וחזון לאומי שנקבעו לפני המשברים שהיא חווה.

ישראל והפלסטינים: השוואת הלכידות החברתית והחוסן הלאומי

ישראל התמכרה לשקט והעדיפה לסיים סבבי לחימה קודמים ללא הכרעה. ההשקעה בכיפת ברזל, יצרה תחושה שלא דחוף לטפל טיפול שורש בבעיות הביטחוניות העמוקות. על רקע הזה בולט האתוס הפלסטיני של התנגדות עיקשת (הצומוד), ורבים רואים בפונדמנטליזם הנוקשה של הפלסטינים יתרון במלחמת החוסן מול ישראל. על רקע הפילוג החברתי העמוק בישראל בשנה החולפת, גם ישראלים רבים מאמינים שהחברה הישראלית שהחוסן וכושר הסיבולת הישראלי חלשים הרבה יותר מאלה של הפלסטינים.

עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר של רכיבי הלכידות החברתית והחוסן הלאומי, עשויה לגלות שלישראל יש דווקא מספר יתרונות מבניים שהופכים אותה פוטנציאלית לחזקה יותר. נקודות מפתח כוללות:

• קיטוב ואלימות: החברה הישראלית, למרות הקיטוב שלה, לא שקעה לתהומות האלימות, הרצח והקיצוניות שאפיינה את ההתנהלות הפלסטינית, במיוחד זו של החמאס. אפילו בשנת השיא של הקיטוב החברתי, ישראלים לא זרקו ישראלים אחרים מגגות כמו שחמאס עשה לתומכי פת"ח בעזה.

• פיצול פוליטי: הפוליטיקה הפלסטינית סובלת מקיטוב חמור ומשבר כרוני של ייצוג, מה שמחליש את לכידותה הלאומית. לא אש"ף, לא חמאס ולא הרשות הפלסטינית, יכולים היום לטעון באמינות שהם מייצגים הלכה למעשה את כל העם הפלסטיני.

• תודעה לאומית: נאמנויות שבטיות וחמולתיות לעיתים קרובות חזקות יותר מהזהות הלאומית פלסטינית. התודעה הלאומית הישראלית נותרת חזקה יותר, גם בשנה של קיטוב שיא פנימי. רבים מסכימים שהלאומיות הפלסטינית נולדה בכלל כתגובת נגד לציונות.

• תמיכת התפוצות: התפוצות היהודית והפלסטינית נתפסות לעיתים קרובות כעומק אסטרטגי עבור ישראל והפלסטינים, בהתאמה. ואולם, אין מה להשוות את התמיכה של התפוצה היהודית לישראל לתמיכה של התפוצה הפלסטינית, שרוב רובה מורכב מפליטים דור שלישי שחיים במחנות פליטים במזרח התיכון.

• דינמיקה אזורית: על רקע הסכמי אברהם, נדמה שמדינות ערב שהיו מחוייבות למאבק הפלסטיני, התעייפו מהעקשנות הפלסטינית והנושא הזה הפך לחשוב הרבה פחות בסדר היום שלהם. כתוצאה מכך, מושג הצומוד (העמידה האיתה) הפך להיות מקושר יותר עם פעילות שמוביל הציר האיראני. הדינמיקה הזו הופכת אותו לפחות אותנטית.

"מהו החוסן הפלסטיני?"

החוסן הפלסטיני, הנתפס לעיתים קרובות כעמיד וחזק, הוא הרבה פעמים תוצאה של מנגנון כפייה, ולכן הוא הרבה יותר שביר ממה שנדמה. הסבל של הפלסטינים בעזה תחת שלטון חמאס, עוד לפני המלחמה ובטח לאחריה, הוא לא מבחירה אלא תוצר של שלטון החמאסי הדיקטטורי. במילים אחרות, כפייה אינה חוסן: מה שנתפס כחוסן חברתי, הוא למעשה עדות להיעדר אומץ אזרחי ו/או ולחוסר יכולת להתנגד למשטר חמאס. 

מספר מנגנונים מנציחים מציאות של סכסוך בעצימות גבוהה, בעיקר אונר"א. אונר"א שומרת על המעמד הייחודי של הפליטים הפלסטינים גם בדור השלישי לפליטותם. מציאות בה מעמד הפליטות עובר בירושה הוא ייחודי לפלסטינים.

מה שאנחנו רואים לעיתים קרובות כחוסן פלסטיני, הוא התנהלות אזרחית פסיבית תחת מנגנונים פוליטיים מדכאים שמנציחים את מצב הסכסוך. על רקע המלחמה, עזתים רבים מביעים יותר ויותר משטמה כלפי שלטון החמאס (ראו למשל בעמוד הטוויטר The Free Press). פירוק מנגנונים אלה לא ימחק את השנאה לישראל אבל יכול למתן את התרגום שלהם לעמידה איתנה ואת השפעתם על הדינמיקה של הסכסוך.

המלצות מדיניות

מיטוט שלטון חמאס בעזה, יוכל להיות נקודת מפנה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, והוא עשוי לספק הזדמנות לקדם יוזמות משלימות נוספות. דוגמאות ליוזמות כאלה הן: 

• בניית רשות פלסטינית מחודשת ביום שאחרי. ערעור שלטון חמאס בעזה יכול לשמש הזדמנות נדירה ליצור רשות פלסטינית שונה ביסודה. המנגנונים שהנציחו את אתוס המאבק ברשות הנוכחית יפורקו ויפוקחו בצורה הדוקה על ידי הקהילה הבין-לאומית. בכלל זה יפוקחו: תכני החינוך, ותשלום למשפחות מחבלים (קראו עוד במסמך אתחלתא על רשות פלסטינית מחודשת). ישראל חייבת לסמן יעד זה כדי שלא תצטרך להתמודד בפני כאוס ג'אהדיסטי ברצועת עזה.

• פיתוח אסטרטגיה פיננסית למלחמה במימון הטרור וההסתה. יש להקים מחדש את צלצל שהייתה במוסד שזה היה תפקידה, שתקבע את האסטרטגיה של ישראל אל מול כניסת הכספים לעזה ביום שאחרי מיטוט החמאס.

• משפטים פומביים לראשי חמאס ולמבצעי הזוועות ב-7 באוקטובר.

• הפסקת המימון ופעילות לפירוק אונר"א. פירוק אונר"א והעברת סמכויותיו לרשות הפלסטינית המחודשת היא הזדמנות לפרק מנגנון שמנציח את בעיתה הפליטים. המדינות המארחות האחרות יקבלו תמריצים לקלוט את הפליטים, או שאלה יוכלו לממש את זכות השיבה שלהם בשטחי הרשות הפלסטינית.

• חיזוק ארגונים פלסטינים מתונים שלא מאמצים את אתוס המאבק ואת נראטיב הקורבנות.
  

הכיוונים האלה אינם חדשים, אולם משברים עמוקים מייצרים לעתים קרובות הזדמנויות חדשות. ולכן ייתכן שלאחר ה-7 באוקטובר אפשר יהיה לייצר מציאות שנראתה דמיונית ולא מציאותית עד המשבר.

במסמך הזה אנחנו מתמקדים 'באופנסיבה' נגד 'החוסן הפלסטיני', ולא עוסקים בחיזוק הלכידות החברתית והחוסן הישראלי, שהם בוודאי קריטיים לסגויה זו. על החברה האזרחית והמנהיגות הפוליטית להיות פרו-אקטיבית ולפעול שישראל לא תחזור לקיטוב שאפיין אותה ב-6 באוקטובר ותצא מחוזקת וחסינה יותר  (על כך במסמכים הבאים).

מסקנות

המסמך הזה אינו משקף נאיביות של הכותבים. ברור לנו שכל ההמלצות שציינו מורכבות מאוד, אינן חדשות והן מסובכות להשגה. אנו מודעים לכך שחמאס נותר פופולרי בקרב הפלסטינים, ושהשנאה לישראל מושרשת עמוק בחברה הפלסטינית.

אבל שנאה אינה חוסן. מטרת המסמך הייתה להראות שמה שאנחנו מכנים החוסן הפלסטיני, הוא תוצר של מנגנונים פוליטיים ובין-לאומיים, כלומר של מבנה ולא של רוח. לפיכך, ניתן להציב יעדים מוחשיים וכמותיים שהשגתם תשחק מאוד את אתוס המאבק הפלסטיני. המלחמה מספקת הזדמנות חסרת תקדים להתקדם לעבר יעדים אלה. פוטנציאל החוסן הישראלי חזק יותר מבנית וחברתית. תובנה זו מהווה את הבסיס לאופטימיות.