הצעה לגישה חדשה
הלב של הישראלים התכווץ מהתרגשות לנוכח חזרת החטופות, ובה בעת החסיר פעימה לנוכח הפגנת הכח של חמאס. לאחר 15 חודשים שבהם היו מפקדיו ספונים במנהרות והארגון לא העניק שירות בסיסי לאזרחים, חייליו עולים על מדים ומחזירים לארגון את השליטה האפקטיבית בשטח. הפגנת הכח של החמאס מביאה דוברים ישראלים רבים למסגר את המלחמה ככישלון.
אחד מאבות תורת הלחימה המודרנית קרל פון קלאוזביץ קבע ש"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים". באותה המידה, ישראל צריכה לראות את הזירה המדינית כהמשך של המלחמה. במקום לסכם את הישגי המערכה בטרם עת, צריך להפנים שתוצאותיה ייקבעו מהתהליכים שהיא תחולל בחודשים או בשנים שאחרי סיומה (ראו כאן). על התהליכים האלה ניתן להשפיע גם באמצעים מדיניים, וישראל נמצאת בעמדת זינוק מצויינת לעשות כן.
עדכון יעדי המלחמה?
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על השגת יעדי המלחמה הקשורים לעזה - מיטוט שלטון החמאס ומיגור התשתית הצבאית שלו ברצועה, וכמובן החזרת החטופים. ללא הכרעת חמאס, ביטחונם של יישובי העוטף יהיה תלוי בהסכמות ובהסדרים עם ארגון שסיבת הקיום שלו היא השמדת מדינת ישראל, וספק אם ניתן יהיה לשקם את העוטף בתנאים כאלה.
במקביל למאמצים להשיג יעדים אלה, ישראל צריכה לחבל ביעדי הליבה החשובים ביותר לחמאס. על פי הניתוח שלנו יעד הליבה של חמאס:
עיגון מעמדו כנציג האותנטי ביותר של העם הפלסטיני, "מגן ירושלים";
זריעת ייאוש ושבירה של רוח החברה הישראלית מבפנים;
חתירה תחת הלגיטימציה האיזורית והבין-לאומית לקיומה של ישראל.
למימוש היעדים האלה חמאס היה מוכן להקריב את חייהם של עשרות אלפי עזתים. יעדים אלה חשובים לו אף יותר מהרצון שלו לשרוד כגורם שלטוני בעזה – נקודה שפרשנים רבים בישראל מפספסים.
ישראל יכולה לקדם את יעדיה וגם לחבל ביעדי הליבה של חמאס לא רק באמצעים צבאיים, אלא באמצעות שילוב בין המעשה הצבאי למעשה המדיני.
יעדי ישראל במאמץ למיטוט החמאס בעזה
מינוף פרוייקט השיקום
נדרשת הבחנה בין סיוע הומניטרי מחוייב המציאות, לשיקום מותנה של התשתיות והמבנים ברצועה. דרך המלך לשיקום מעמדו וכוחו של חמאס עוברת דרך פרוייקט השיקום הגדול שצפוי ברצועת עזה עם סיומה של המלחמה. ישראל אינה יכולה, מסיבות מוסריות, בין-לאומיות (וכדרך להביא לשחרור חטופים נוספים), שלא לאפשר סיוע הומניטרי לעזה. יש קשר בין הסיוע ההומניטרי לשיקום של עזה, אולם אין ביניהם חפיפה מלאה.
ישראל עשויה למצוא אוזן קשבת לדרישתה שחמאס יוותר על שלטונו כתנאי לשיקום מלא של הרצועה. אפילו מדינה אוהדת לחמאס כמו קטאר לא תשוש לממן בנייה מחדש של רצועת עזה ללא ערבויות שלא תצטרך לעשות זאת שוב בעתיד.
גם חמאס כנראה מבין זאת. ראייה לכך הן האצת הדיונים הפלסטיניים הפנימיים לאחרונה על כינונה של ממשלת מומחים משותפת (ממשלת טכנוקרטים), שמשמעותם פירוק שלטון החמאס. תרחיש כזה עשוי לאפשר לישראל להביא גם לסיום שליטתו הרשמית של החמאס (גם אם לא דרך אקט של כניעה כמו שהייתה רוצה) וגם לעסקת חטופים נרחבת או מלאה. בה בעת, משמעותו של תרחיש כזה הוא אימוץ 'מודל חזבאללה' ע"י חמאס, נוכחות מוגבלת בלבד בממשלה, תוך שימור התשתית הצבאית שלו.
יתירה מכך, בעת כתיבת שורות אלה נודע כי הנשיא טראמפ שוחח עם מלך ירדן עבדאללה וביקש ממנו לשכן פלסטינים בארצו כחלק ממהלך שיקום רחב יותר שיכלול העברת יותר ממיליון פלסטינים מעזה למדינות השכנות (ראו כאן פתרון דומה שהצענו לפני שנה בדיוק). אף כי סיכויי ההיתכנות של יוזמה זאת אינם גבוהים, עצם העלאתה לדיון מעוררת בוודאי פלצות בחמאס, והיא עשויה להיות עדות לחולשתו האמיתית של הארגון שאיבד את יכולת הוטו המעשית שלו על יוזמות מדיניות.
נדרשת הכרעה בנוגע למדיניות ההומניטרית של ישראל
התבטאויות בחודשים האחרונים מלמדות שממשלת ישראל הפנימה ששינוי מדיניות הסיוע ההומניטרי שלה היא כורח המציאות, שכן היא קשורה לשימור היכולות השלטוניות של חמאס. וכך, גם לנוכח הלחץ הבין-לאומי על ישראל בנושא, הממשלה הנחתה את מערכת הביטחון להיערך לחלוקת הסיוע ברצועה במקום הארגונים הבין-לאומיים. החלטה זו, משום מה, לא יושמה.
ישראל במלכוד: מצד אחד, המשבר ההומניטרי משחק לידי חמאס, מצד שני, שיקום עזה כשהוא בשלטון יהווה עבורו ניצחון. ולכן, כאמור, המפתח נעוץ בהבחנה בין מניעת אסון הומניטרי בעזה שהוא ציווי מוסרי ואינטרס ישראלי, לבין התניה של שיקום תשתיות עזה. ישראל לא תוכל לאורך זמן להתחמק מההכרעה הקשה שבין הקמה מחדש בעזה של המנהל האזרחי לבין עבודה עם גורמים הקשורים לרשות הפלסטינית. כל אחת מהחלופות האלה טובות מן המצב הנוכחי.
ואולם, ישראל מתקשה לקבל או ליישם החלטות שיערערו את יציבות הקואליציה, ולאי ההחלטה יש מחיר: חמאס ממשיך לבזוז את שירות הסיוע שנכנסות לרצועה, ולמכור את הסחורה שבזז במחירים מופקעים בשווקים של עזה. ההערכה היא כי חמאס כבר גרף לכיסו כמיליארד דולר.
כינון קואליציה איזורית
הערכה רווחת היא שתזמון המתקפה של ה-7 באוקטובר נבע גם מהרצון של חמאס לעצור את המגעים המתקדמים בין ישראל לסעודיה לכינון נורמליזציה. הקפאת המגעים הללו היוותה פרס לחמאס. צירוף נסיבות ייחודי יוצר למדינת ישראל הזדמנות היסטורית להניע מחדש סדר אזורי בהובלה אמריקאית ולבצר את ביטחונה לשנים קדימה. כינון ברית כזאת, שתתלכד כקואליציה איזורית נגד המערך שבנתה איראן, יהווה תבוסה רעיונות ואידיאולוגית לחמאס.
הקמת הקואליציה יכולה להיות כרוכה בפרוייקט הגדול שיקום עזה, שיותנה כמובן בהקמת ממשלה ללא חמאס. מדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות, סעודה ובחריין, מנוסות בהובלת תהליכים עמוקים של דה-רדיקליזציה אסלאמיסטית, והן יוכלו להשפיע בוודאי על מה שמתרחש בעזה ככל שיהיו מעורבות בפרוייקט השיקום.
עיצוב הרשות הפלסטינית המחודשת
בישראל, אין התלהבות מעבודה עם הרשות הפלסטינית. ואולם למרות ניסיונותיה לטפח מנהיגות מקומית, או לעבוד עם מדינות המפרץ כתחליף לחמאס, היא בסופו של דבר תגיע למסקנה שהרשות הפלסטינית היא הרע במיעוטו. מה שאין בעזה הוא אלטרנטיבה לחמאס. הרשות הפלסטינית, הקיימת או מחודשת, לא תעשה בשביל צה"ל את העבודה צבאית, אבל היא תפגע במעמד של חמאס ועשויה ליצור לו אלטרנטיבה ציבורית ותודעתית.
כדי לא לתת לרשות לגיטימציה, ישראל נמנעה עד כה אפילו מהצבת דרישות בנוגע לטיב הרפורמות שצריכה הרשות הפלסטינית כתנאי לעבודה עם ישראל. התוצאה: ישראל התמודדה במהלך השנה החולפת עם גל של הכרה בין-לאומית במדינה הפלסטינית, והיא כיום נגררת למציאות שבו היא נאלצת לעבוד עם הרשות הנוכחית, כמו שמסתמן המצב במעבר רפיח.
במקום זאת, ישראל יכולה לקדם מהלך של בניית רשות פלסטינית מחודשת אשר סממני הריבונות שלה שעשויים להתנגש עם הביטחון הלאומי הישראלי, יוגבלו, יבונאמו או יפוקחו. פרט למונופול ישראלי על הפעלת הכח הצבאי במרחב, סממני ריבונות שעשויים לסכן את ישראל מתקיימים במשפט וחוקה, בתכני חינוך, בתקציב, ובחברות בפורומים בינ"ל.
מהלך מדיני לפירוק אונר"א
מעבר לשליטה של חמאס באונר"א ולחלק של עובדיו בטבח ה-7 באוקטובר, המהלך לפירוק אונר"א כמנגנון מרכזי שמנציח את בעיית הפליטים הוא אסטרטגי ויש לו משמעויות עמוקות.
עם פירוק אונר"א, תעלם מהעולם גם ההגדרה הייחודית של הפליטות הפלסטינית בעזה ובכל המקומות בהם פועל הארגון במזרח התיכון. עדכון רשימות הפליטים אשר שוהים במחנות לכשעצמו יצמצם את מספרם דרמטית. באופן מעשי המשמעות היא הורדת סוגיית הפליטים מעל סדר היום הישראלי-פלסטיני. מלחמה שתוצאתה בפועל היא ביטול זכות השיבה תהווה תבוסה לחמאס.
כדי להפוך את החקיקה נגד אונר"א שקודמה בכנסת בשנה החולפת למהלך אמיתי משנה מציאות, נדרש מהלך דיפלומטי-מדיני לפירוק אונר"א, שעשוי להיות אפשרי תחת ממשל טראמפ. מהלך לפירוק אונר"א הוא מורכב וסיכויי הצלחתו מוטלים בספק, אולם לנוכח חשיבותו ומשמעויותיו, הוא צריך להפוך ליעד מרכזי של מדיניות החוץ הישראלית. גם אם פירוק אונר"א לא באמת יתאפשר בצורה פורמלית דרך האו"ם, ייתכן פירוק מעשי באמצעות עצירת התרומות ומחנק כלכלי של הארגון.
תפיסת ביטחון מעודכנת ליישובי קו העימות
גם אם שלטון החמאס יפורק לטובת ממשלת טכנוקרטים, עקירה מהשורש של התשתית הצבאית של חמאס אינה אפשרית רק באמצעים מדיניים. בה בעת, אפשר שלחץ בין-לאומי, אמריקאי, ופנימי יהפוך את החלופה של מלחמת חורמה צבאית בחמאס עד להשמדתו לאפשרות לא ריאלית.
במצב כזה, ישראל תהיה חייבת לגבש במצב כזה תפיסת ביטחון שנשענת על עקרון 'המניעה', ומתמקדת בסיכול מתמשך של המשך בניין הכח של אויבנו, בעיקר באמצעות פשיטות נקודתיות ותקיפות מקדימות על יכולות האוייב, תשתיותיו ומאמצי בניין הכוח שלו באמצעים צבאיים, מדיניים, כלכליים וסייבר.
כחלק ממנה, ישראל תצטרך לאמץ מחדש ולעדכן את תפיסת ההגנה המרחבית ליישובי קו העימות. התפיסה הזו, שיושמה בשנותיה הראשונות של המדינה, הפכה את יישובי קו העימות לחלק אינטגרלי מחומת המגן הראשונה של ישראל. על המדינה לפעול לשלב את תושבי היישובים במערך ההגנה המקומי, כולל ארגון, חימוש והכשרה, כדי לשפר את יכולתם להתמודד עם איומים; לחזק את תשתיות היישובים בקווי העימות כדי לאפשר נוכחות רציפה ויעילה של תושבים וכוחות הביטחון; לקדם חינוך והסברה בקרב תושבי היישובים על חשיבות השתתפותם בהגנה על האזור; ליצור מנגנוני תיאום ושיתוף פעולה בין כוחות הביטחון לתושבי היישובים; לספק תמריצים כלכליים לאזרחים המתגוררים בקווי העימות; להתאים את החקיקה והנהלים כך שיתמכו בהפעלת ההגנה המרחבית.
אנטישמיות ומעמדה הבין-לאומי של ישראל
אחת התוצאות הקשות של המלחמה הוא הפגיעה האנושה במעמדה הבין-לאומי של ישראל ובדימויה. מציאות זו היא לא רק תוצאה של התמונות הקשות שיוצאות מעזה לפי התכנית החמאסית, אלא גם תוצאה של קמפיין חברתי, פוליטי ומשפטי שמובילים גורמים במערב שמזדהים עם חמאס, ובראשם איסלאמיסטים וארגוני שמאל רדיקלי.
ישראל נדרשת לפתח אסטרטגיה להתמודד עם זן האנטישמיות הפרו-חמאסי שפשט במערב. האיום האידיאולוגי שמציב חמאס חורג מעבר ליכולותיו הצבאיות בעזה, השפעה זו התבטאה בלחץ על הממשל האמריקאי הקודם להגביל את הסיוע לישראל, בעלייה באנטישמיות, ובמסגור הסכסוך כמאבק בין מדוכאים למדכאים.
על ישראל להבין שהאנטישמיות הנוכחית היא לא פחות מסוגיה של ביטחון לאומי, ולפעול בשיתוף פעולה עם ארגונים פרו-ישראליים כדי להחליש את ההשפעה האיסלאמיסטית במערב ולהיאבק במחוללי האנטישמיות, כחלק מהמערכה הכוללת נגד חמאס.
אתחלתא תפרסם בקרוב נייר עמדה רחב בנושא זה.
אחרית דבר
למרות הפגנת הכח של חמאס ושחרור האסירים, הפגיעה בארגון היא קשה מאוד. היכולת של הארגון לערוך מיצגי ראווה, לא מבטלת את העובדה שהוא איבד כמחצית מלוחמיו ואת רוב הנהגתו. סביר מאוד להניח שהתמיכה בחמאס בעזה היא בשפל היסטורי לנוכח החורבן שהביא על עזה, והארגון מתמודד עם שיח פנימי נוקב בנוגע להישגי המלחמה. כעת כשחמאס יצא מהמנהרות ויש נראות ציבורית, לא מן הנמנע שיופנה אליו זעם ציבורי.
הצבת היעדים המוצעים במסמך זה כיעדים מדיניים לישראל, עשוי להוות מכה תודעתית לחמאס. ישראל יכולה למצוא את שביל הזהב בין גיבוש מדיניות הומניטרית אפקטיבית שלא משחקת לידי חמאס, לבין מינוף מהלך שיקום הרצועה כדי לסלק את חמאס מהשלטון בעזה.
ישראל הצליחה לשמור על הסכמי אברהם בזמן המלחמה, וכעת עם הפסקת האש, נפתח הפתח להקמת קואליציה איזורית עם סעודיה ובהובלה אמריקאית.
מהלך להקמת רשות פלסטינית מחודשת שאינה מסכנת את ישראל, עשוי ליצור אלטרנטיבה לחמאס בעזה ולסייע לישראל להתמודד עם האתגר ההומניטרי. מהלך סמלי, פוליטי ומעשי משלים לפירוק אונר"א עשוי להיות המסמר שיפוצץ את בלון הצהרות הניצחון של חמאס.
לבסוף, יש לזכור שאת ההצהרות של דוברים ישראלים שומעים גם בעזה. הצהרות ההלקאה העצמית והדיבורים על כישלון הם לכשעצמם יוצרים מציאות ומשפיעים על המגמות שאחרי המלחמה. ככל שתהיה ראייה נכוחה של הדברים וכל שהצעדים המוזכרים לעיל ימומשו - כך עשוייה ישראל להתקרב להשגת יעדי המלחמ
Comments