נייר מדיניות
השיקול האסטרטגי
מההצהרות המפתיעות של בלינקן בביקורו באזור עולה כי הוא מנסה להציע לשיראל נרמול יחסים עם סעודיה בתמורה לנכונות להגיע להפסקת אש. התמונות היוצאות מעזה וההסלמה המסוכנת בצפון הביאו לבליץ דיפלומטי אמריקני באזור. העסקה האיזורית המקיפה והמורכבת שהממשל מנסה לקדם מחייבת את סנכרון השעוניים המדיניים של שחקנים רבים, ולכן לא ברור מה סיכוייה להבשיל.
מלוא פרטיה של היוזמה, אם ישנם כאלה, אינם ידועים. סביר להניח שהיא כוללת הפסקת אש, עסקת חטופים מול אסירים במתכונת "כולם תמורת כולם", מהלך סמלי או הצהרתי העולה בקנה אחד עם עיקרון שתי המדינות, רפורמה ברשות הפלסטינית (רשות "מחודשת") ונרמול יחסים עם סעודיה. אם כן, מה צפויה להיות עמדת חמאס ומה צריכה להיות עמדת ישראל?
הדילמה הישראלית
על פניו יש בהצעה זו רכיבים אטרקטיבים עבור ישראל. המלחמה נכנסה לשלב של דשדוש, וההערכה היא שייקח זמן רב עד שיעדיה המרכזיים של המלחמה יושגו. בשיח הציבורי רווח חשש שעזה תהפוך ל"וייטנאם" של ישראל, ולכן ההצעה הזו עשויה להיתפס ככזו שמצמצמת את הפסדיה של ישראל, עם יציאה "בכבוד" מהמלחמה באמצעות נרמול יחסים עם סעודיה.
מצד שני, לממשלה יהיה קשה לקבל הצעה זו. הפסקת הלחימה עתה משמעה כי מטרתה המרכזית של המלחמה - מיטוט שלטון החמאס - לא הושגה. חמאס וחיזבאללה יחגגו ניצחון תודעתי אדיר, שעלולות להיות לו השלכות דרמטיות בזירה הפלסטינית ובאזור. בלי הכרעת חמאס, וגם אם יהיו הסכמות חדשות בצפון, ביטחונם של יישובי קו העימות יהיה תלוי בהתחייבויות חסרות כיסוי של אויבי ישראל ובהיערכות עוצמתית יותר של צה"ל בגבולות. ספק אם המפונים בצפון ובדרום יסכימו לחזור בתנאים כאלה לבתיהם. באווירה הציבורית הקיימת, תהיה לממשלה משימה קשה מאוד לחדש את מחויבותה לתהליך מדיני או לעיקרון שתי המדינות לאחר 7 באוקטובר.
איך מנצחים מלחמות?
גרשון הכהן כתב (ישראל היום, 15.12.2023) כי ניצחון במלחמה תלוי במגמות שאחריה. ניצחון במלחמה אינו דומה לניצחון במשחק כדורגל, שם תוצאת המשחק סופית ואינה תלויה במגמות לאחריו. לדוגמה, מצרים סיימה את מלחמת יום הכיפורים כשהיא מנהלת קרבות מאסף באפריקה, אך בכל זאת תפסה את המלחמה כניצחון משום שהיא הניעה מגמות מדיניות בכיוון שרצה סאדאת. צבא סוריה ניגף בפני צה"ל במלחמת לבנון הראשונה, אולם הצליח כעבור שנים אחדות להשיג את מטרותיו בלבנון בעוד ישראל לא.
כך, חזבאללה וחמאס אינם מנסים לנצח צבאית את המערכה, ותורת הלחימה שלהם בנויה במטרה שלא לאפשר לצה"ל להכריעם צבאית. צה"ל מנצח ברוב נקודות החיכוך הצבאיות, אך חוסר היכולת שלו למוטט את הפיקוד והשליטה אצל אויביו נתפס בישראל ככישלון. דוקטרינת ההתנגדות (מוקאוומה) שלהם מנסה ליצור מצב קבוע של מלחמה וחיכוך בעוצמות משתנות, במטרה שלא לאפשר חזרה למציאות יציבה המעוגנת בהסדרים (ראו את המסמך שלנו על מלחמה קבועה עם חמאס). לכאורה, ההצעה של בלינקן טומנת בחובה סכנה גדולה של קידום המגמות שאליהן חתר חמאס.
מהן המגמות שרצה סינוואר להניע כתוצאה מהמלחמה?
לייאש ולשבור את רוח החברה הישראלית מבפנים, כמו גם להתסיס את הערבים אזרחי ישראל. זהו חלק אינטגרלי מתכנית ארוכת טווח למיטוט מדינת ישראל.
לשרוד כגורם השלטוני בעזה.
לסכל את הנורמליזציה עם סעודיה ולערער את הסכמי אברהם.
לפגוע בדימוי העוצמה הישראלי.
לעגן את מעמד חמאס כנציג האותנטי ביותר של העם הפלסטיני, מגן ירושלים.
לשבור את 'המצור' והבידוד של עזה.
למסד את איום הרב-זירתיות בהכוונת התמנון האיראני, וליצור דינמיקה אינטנסיבית יותר של מלחמה מתמדת בעוצמות משתנות.
לשחרר את אסיריו מבתי הכלא בישראל.
מהן המגמות שישראל הייתה רוצה להניע?
בשלב זה ברור שהמטרות שהציבה ישראל של מיטוט שלטון החמאס, הסרת האיום מעזה והחזרת החטופים, יכולות להיות מושגות אך ורק באמצעות המשך הלחימה. ולכן כותבי מסמך זה סוברים שהמשך הלחימה הוא כורח המציאות.
עם זאת, ישראל עלולה לעמוד בפני לחץ אמריקאי הולך וגובר ולהגיע למסקנה שאין ודאות שהיא תצליח להשיג את יעדיה, או שהמחיר שתשלם עבור השגתם עלול להיות יקר מדי, חברתית, מדינית וביטחונית. ולכן על ישראל לבחון כיצד כל חלופה אחרת ממקסמת את האינטרסים המדיניים והביטחוניים שלה.
גם בתרחיש האופטימי ביותר, המתווה הריאלי של הצעת בלינקן לא יכלול רכיבים קריטיים עבור ישראל המצריכים התפשרות מצד חמאס: הוא לא יכלול את גירוש מנהיגי חמאס, את החלפת שלטון חמאס, או את פירוז הרצועה. ויחד עם זאת, ישראל צריכה לשאול את עצמה מהן המגמות שהיא הייתה רוצה להניע, ואילו רכיבים יש להוסיף למתווה בלינקן כדי שאפשר יהיה להשיג אותם? התשובות לשאלה זו יכולות להיות (לא לפי סדר החשיבות):
לסכל את המגמות שרוצה סינוואר להניע.
לערער פנימית את מעמדו של חמאס.
להחליש את העורף האסטרטגי של החמאס במערב.
לפרק את המנגנונים שמשמרים את אתוס המאבק הפלסטיני.
לשמור על הסכמי אברהם ולהגיע לנורמליזציה עם סעודיה.
להשיב את המפונים לבתיהם ואת תחושת הביטחון והאמון שלהם.
לשמור על לכידות חברתית גם לאחר תום הלחימה.
להשיב את החטופים.
מה צריכה להיות עמדת ישראל?
על פניו, הפסקת אש בטרם הושגו כל יעדיה המקוריים של המלחמה, היא הישג אדיר של חמאס בכל תרחיש. ישראל נמצאת במלכוד.
ואולם, ישראל נמצאת גם בעמדת כח. חמאס מעוניין בהפסקת אש קבועה וישראל היא זו שממשיכה את הלחימה. ולכן ישראל צריכה לגבש רשימה של רכיבים שצריכים להתווסף למתווה שמציע בלינקן, שאינם תלויים בחמאס, ואשר יהיה בכוחם ליצור את המגמות שישראל הייתה רוצה להניע.
להלן מספר הצעות:
הקמת ציר איזורי אפקטיבי בחסות אמריקאית כמשקל נגד לציר הפרוקסי האיראני.
עיצוב הרשות הפלסטינית המחודשת באופן שייתן מענה לחששות ולאינטרסים של ישראל.
פירוק אונר"א אשר מהווה גורם חשוב בהנצחת אתוס המאבק הפלסטיני היום.
גיבוש משטר ביטחוני מעודכן ואפקטיבי בשיתוף פעולה עם מצרים הכולל שליטה ביטחונית במעטפת של עזה.
יישום של הצעות אלה עשוי להוות מכה תודעתית לחמאס לטווח הבינוני ולחזק מגמות שכרגע הן על אש קטנה. כך למשל, תחושת האסון של הציבור העזתי עשויה להיתרגם לקריאת תגר פנימית על שלטון החמאס; אחרי שחזבאללה ואיראן מצאו את עצמם במלחמה שהם ככל הנראה לא התכוננו אליה, מודל טבעת האש האיראני המחיש גם את הסיכונים בקשר הגורדי בין הזירות. ככל וככל שיוקם ציר איזורי נגדי, המתחים בין השחקנים השונים ובמיוחד החיבור שלהם לזירה הפלסטינית עשוי להתערער.
לבסוף ככל שפוליטיקאים ומנהיגי ציבור יפנימו את החשיבות של לכידות חברתית וערבות הדדית לחוסן החברתי ולביטחון הלאומי, כך אפשר יהיה להפוך את ההישג הצבאי המוגבל לניצחון רעיוני ומעשי בטווח הארוך.
Comments