הנייה, סינוואר, ראיסי, נסראללה, אסד, כל אלה היו הארכיטקטים וראשי החץ שהובילו את ישראל למצוקה אסטרטגית קיומית. מותם ונפילתם הם קודם כל הזדמנות ענקית לישראל. עד לפני כמה חודשים הציר השיעי וחמאס, ובגיבוי רוסי, הובילו אסטרטגיה אזורית נגד ישראל שהייתה נדמית לעיתים חפה מפגמים. ההתמוטטות המהירה של המערך הזה היא תוצאה כמעט נסית.
הקונספציה האיראנית קרסה. המשמעות הגדולה מבחינת ישראל של נפילת אסד, היא קריסת טבעת האש האיראנית סביב ישראל וסיכול השתתפות איראן בפרויקט השיקום הגדול העתידי בלבנון ובסוריה, שאמור היה להוות הפלטפורמה שלה לחזור לעמדת כוח אזורית. מיליארדי דולרים של השקעה איראנית בטיפוח הפרוקסי שלה בסוריה, בלבנון ובעזה כבר ירדו לטמיון. מערכי ההגנה של איראן, שהיו מבוססים על טבעת האש האיראנית ויכולת ההגנה האווירית, נמחקו. פרויקט הגרעין האיראני חשוף כמו שלא היה בעבר מול ישראל.
חזבאללה: מצבא טרור למיליציה
ממעצמת טרור אזורית, הארגון צפוי להפוך לארגון מקומי שנלחם על שרידותו. היכולת האיראנית (כנראה גם המוטיבציה) המוגבלת לשקם את חזבאללה לנוכח איבוד סוריה, כמו גם לנוכח הגמילה הישראלית מהשגת שקט בכל מחיר, תהפוך את חזבאללה לארגון חלש הרבה יותר שייאלץ להתמודד בראש ובראשונה עם אתגרים מתוך לבנון פנימה.
לא סביר שהמערכת החדשה בסוריה, שמורכבת מפלגים שונים שלהם סדרי יום ועדיפויות שונים, תתלכד בטווח הקרוב נגד ישראל. האסלאמיסטים שמובילים את המרד, אינם חובבי ציון ואידיאולוגית קרובים יותר לחמאס מאשר לאיראן, ואולם אין להם את היכולת בעת הנוכחית לתמוך כמו איראן במה שנשאר מחמאס בעזה. פלגי המורדים שקרובים לגבול עם ישראל מזוהים יותר עם צבא סוריה החופשית, והיה להם כבר קשר טקטי עם ישראל, והם נחשבים לפחות קיצוניים ממובילי המרד בצפון.
נראה שהמיקוד המרכזי של הקבוצות האלה בשנים הקרובות יהיה פנימי. אלו יתמקדו בניסיון להסדיר את כללי המשחק ואת חלוקת הכוח במדינה, או לחילופין, במאבקים אלימים פנימיים להכרעה. תרחישי הקיצון שעוסקים בהשתלטות ארגוני דאעש למיניהם על מדינת סוריה אינם מאוד סבירים כרגע. מה שיותר מטריד, הוא זליגה אפשרית של החורף האסלאמיסטי לירדן.
ישראל: טיפוח 'שלוחים' והדילמה הגרעינית
כדי לנצל את ההזדמנות, ישראל חייבת להתחיל לעבוד עם 'שלוחים' באזור. אף כי ישראל נכוותה מהניסיון לתמוך בגורמים מקומיים במלחמת לבנון הראשונה, הזמנים השתנו. תמיכה באימונים, בנשק, בכסף ובסיוע הומניטרי לכורדים ולדרוזים, כדוגמה, הם צו השעה.
עתיד הגרעין האיראני נכנס עכשיו לתקופה קריטית של הכרעה. הפיתוי לתקיפה ישראלית הוא גדול מאוד, ובהנחה (לא מבוססת על ידע) שיש לה יכולות, אפשר שתרצה לעשות זאת עוד לפני כניסת טראמפ לבית הלבן. מאחר שבאיראן מבינים את זה, איראן עשויה להתגמש יותר בהגעה להסכם גרעין, או לחילופין, ללכת על האופציה הגרעינית בכל הכוח. ימים מתוחים והרי גורל עוד לפנינו.
Comments