סינוואר הוא מאוד רציונלי, ולא במקרה

קשה לנו להבין את חמאס בגלל הרציונל השונה, כמו גם הערכים וסדרי העדיפויות שלהם שהם שונים בצורה יסודית משלנו.

על כן, אנו חרדים לקרוא הערכות שונות שנשמעות בישראל כי סינוואר לא רציונלי, כמו גם ציטוטים של בכירים ישראליים שמעריכים שסינוואר שספון במנהרות 'לא ממש מבין' את עוצמת הפגיעה בחמאס, שכן אם היה יודע, ודאי היה מגלה גמישות רבה יותר כדי להגיע לעסקה בנוגע לחטופים.  נחרדנו, כי אם זה גרף הלמידה של מערכת הביטחון, אבוי לנו. זה בדיוק דפוס החשיבה שחושף את ישראל לעוד הפתעות אסטרטגיות כמו זו ב-7 באוקטובר.

לחמאס יש לוגיקה משלו והיא סדורה וקוהרנטית, והיא גם מאוד רציונלית אליבא דה מרקם הערכים וסדרי העדיפויות של סינוואר.

מטרת הפוגרום שביצע חמאס הייתה לשבור את רוחה של החברה הישראלית. כך מסתכל חמאס גם על עסקת החזרת החטופים. חמאס מציג את חטיפת מאות הישראלים כקלף מיקוח לשחרור אסיריו מבתי הכלא. אבל שחרור אסירי חמאס אינו הדבר החשוב לו באמת, אלא האפקט התודעתי שיתלווה לעסקה כזו הקשור למטרות המלחמה של חמאס. אפשרות נוספת היא אם יהיה בעסקה כזו כדי לשפר מאוד את מצבו הצבאי של חמאס.

בחמאס מבינים שההשוואה לדאעש לא משרתת אותם, וכבר מזמן יכלו להרוויח נקודות זכות 'בחינם' בזירה הבין-לאומית אם היו משחררים את 40 הילדים שחטפו, בהם תינוקות רכים וזקנים בני קרוב ל-90. למה הם לא עשו זאת? הרי גם כך היו נשארים בידיהם קרוב ל-200 בני ערובה. מה אכפת להם? כי ברציונל המעוות של חמאס יותר חשוב להם הטרור הפסיכולוגי נגד החברה הישראלית.

הדימוי הדמוני של חמאס בעולם לא נוח לחמאס ולא משרת אותם אבל הוא נסבל ולא נורא מבחינתם. לעומת זאת הדימוי הדמוני שלהם בחברה הישראלית הוא רצוי ומכוון. לא ברור כלל אם עסקת החילופים תצא לפועל, אבל רק בלחץ וכח ישנו סיכוי מסויים להגיע לשחרור של חלק מבני הערובה.