מה לאחר ההתנקשויות בבכירי חזבאללה וחמאס?

ההיגיון מאחורי המעורבות של איראן ושלוחיה הוא לסייע לחמאס באמצעות ניהול מלחמת התשה מוגבלת בישראל. הם לא מעוניינים במלחמה כוללת בעת הנוכחית. בעוד שהזירה המרכזית היא בעזה, ישראל שאפה לגרום לאיראן ושלוחיה לשלם את המחיר המקסימלי האפשרי על החלטתם, אך מבלי לגלוש למלחמה, בתקווה שתצליח להחזיר את תושבי הצפון לביתם. שני הצדדים ניסו להכות חזק ככל האפשר זה בזה, אך לעשות זאת באופן מוגבל. דינמיקה זו הייתה קשה לשליטה, וכפי שנראה, הדברים יצאו משליטה.

ישראל והאזור עומדים בפני הסלמה – זוהי עובדה כמעט מוגמרת, והשאלה היא מה תהיה היקפה והאם היא תגלוש למלחמה כוללת. ישראל לא יכלה שלא להגיב לרצח הילדים במג'דל שאמס וניצלה הזדמנות מבצעית נדירה לפגוע בהנייה, יעד שסומן כבר בתחילת המלחמה. אך הסמיכות בין שתי התקריות ומאפייניהן, בנוסף לחשבון הפתוח של החות'ים עם ישראל, יביאו כמעט בוודאות לתגובה רב-זירתית מתואמת.

בסיבובי ההסלמה, לאויב יש עורף אסטרטגי רחב לאין שיעור מזה של ישראל, ולכן בטווח הארוך, השחיקה של ישראל מסבבים כאלה משמעותית יותר גדולה. ניתן לכאורה לטעון שמצבה של ישראל לא השתפר בעקבות אירועי היממה האחרונה ואולי אפילו עומד בפני הרעה משמעותית, שכן ממילא אין לישראל יכולת להכריע את אויביה. בכל מקרה, ישראל צפויה לצאת מהסבב הבא שרוטה וחבולה, ואולם ללא שיפור ניכר במצבה הגאו-אסטרטגי וביכולת שלה להתמודד עם האתגר.

אך תיאור כזה יהיה לא מדויק. הזירה המרכזית של ישראל היא עדיין בעזה. חמאס העריך שישראל לא תוכל לנהל מלחמות ארוכות, מסיבות פנימיות וחיצוניות. ואולם, אירועי יום האתמול גם מדגישים עד כמה דרמטיים הניצחונות המצטברים נגד חמאס. למרות תחושת הדשדוש במלחמה ללא תכלית, כמעט עשרה חודשים לתוך המלחמה, ברור שמערך הטילים של חמאס נפגע אנושות. מאות קילומטרים של מנהרות חמאס נחשפו והושמדו, ישראל עצרה את צינור החמצן לחמאס בגבול עם מצרים, וכמעט כל הצמרת הבכירה של חמאס חוסלה, כולל החיסול החשוב של הנייה אתמול. הנקודה הכואבת היא כמובן החטופים, אולם גם כאן, צריך לזכור שהמלחמה החלה עם קרוב ל-250 חטופים, וכעת מניינם עומד על 115. כל ההישגים הללו עשויים להביא את חמאס להסכים לעסקת חטופים בתנאים שישראל תוכל לקבלם.

על אף הישגים במלחמה עם חמאס (שהם בשום אופן לא 'ניצחון מוחלט', אבל הם כן עשויים לשפר את מצבה של ישראל בגזרת עזה לשנים הבאות), יש תחושה שהישראלים יורים לעצמם ברגל. כשנציגי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת פורצים לבסיס צבאי, וכשקיים חוסר אמון עמוק בשיקולים הענייניים של הקברניטים בנוגע לניהול המלחמה ועסקת החטופים – מתקיים חשש גדול ש"מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו."