מאז הקמתה חלק ניכר ממשאביה המדיניים והכלכליים של ישראל יועד להשיג ולשמר עליונות צבאית וטכנולוגית על אויביה. עליונות זו הייתה רכיב הכרחי בתפיסת "קיר הברזל" שהציג זאב ז'בוטינסקי ונהפכה להיות חלק חשוב בתפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל שעיצב בן גוריון. לפי תפיסה זו, יש להקים "קיר ברזל" של כוח צבאי בלתי ניתן לערעור, שימנע מהערבים כל תקווה להצליח במאבק צבאי נגד היישוב היהודי. ז'בוטינסקי האמין שרק כאשר הערבים יתייאשו ויבינו שאין להם סיכוי לנצח במאבק צבאי, הם יהיו מוכנים לשאת ולתת על הסדרים מדיניים עם היהודים.
העליונות הצבאית והטכנולוגית המוחלטת של ישראל הפכה אותה למדינה בעלת ביטחון עצמי רב. ישראל נהנתה ואף טיפחה את התדמית של "מדינה משוגעת" שמוכנה לפעול בנועזות, בעוצמה ובכח לא מרוסן כדי להשיג את יעדיה ולהרתיע את אויביה. שערו בעצמכם איך בישראל היו מגיבים, לו מדענים עובדי מערכת הביטחון היו מחוסלים ברחובותינו, אם אויבינו היו משתקים את נמלי ישראל במתקפת סייבר, ואם מטוסי אויב היו מרעידים חלונות בתל אביב באמצעות בומים על-קוליים. בכל אלה ועוד שלל פעולות נוקטת ישראל מול שכנותיה, משום שהיא יכולה. כפרפרזה על אמירתו של תאודור רוזוולט, ישראל לא רק החזיקה מקל גדול, אלא גם דיברה חזק וברור.
החזרנו לאויבינו את התקווה (שתבוסה ישראלית אפשרית)
אבל בשנים האחרונות האפקטיביות של תפיסת קיר הברזל נשחקה משמעותית, למרות שישראל ממשיכה לשמר את העליונות הצבאית והטכנולוגית שלה. הסיבה היא שישראל נקלעה לנחיתות תפיסתית אסטרטגית. איראן, חמאס ושאר הישויות המרכיבות את ציר ההתנגדות זיהו את הרתיעה הישראלית מנטל המלחמה ואת ההתמכרות הישראלית לשקט כעדות לחולשה של החברה בישראל. כך, לא חששו לבנות בסבלנות ובהתמדה טבעת אש קינטית סביב ישראל, ובה בעת להמשיך להקיז את דמה של ישראל באמצעות ירי לעוטף ולעיתים גם למרכז הארץ. כפי שציפו, מכלול פעולות אלה לא נענה בפעולות צבאיות נחרצות שמטרתן לעקור את האיום מהשורש, אלא אוסף של פעולות קצרות ואגרסיביות בעזה או בסוריה, שההיגיון שלהן היה לחזור מהר ככל האפשר לנקודת איזון שיאפשרו את המשך קיומם של "חיים נורמליים".
בראייה היסטורית, גם ועדת מרידור ב-2007 תיזכר כמי שתרמה לקונספציה של ה-7 באוקטובר ולשחיקה באפקטיביות של קיר הברזל. הוועדה, שקמה לאחר מלחמת לבנון השנייה, המליצה להוסיף לתפיסת הביטחון הלאומית את רגל ההתגוננות, בכך מבלי משים, ייתרה לכאורה את הצורך להכריע מלחמות ואיפשרה את בניין הכח של אויבינו.
"ההדתה" של המאבק
בה בעת, המאבק מול אויבינו הפך ממאבק לאומי למאבק דתי. השילוב בין האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית שמקדשת את המוות לבין התודעה העצמית של האיראנים כמעצמה היסטורית שיש לה שליחות לייצא את המהפיכה האסלאמית, הופך את מושג ההרתעה כפי שאנחנו מבינים אותו להרבה פחות רלוונטי. "האיסלום" של הסכסוך הפך אותו לגלובלי יותר, ויש לו השלכה ישירה, למשל, על החיבור של גופים אסלאמיסטים המזוהים עם חמאס לגופי שמאל רדיקלי במערב. שני תהליכים אלה - ההדתה של המאבק בישראל והעצמת המתקפה הרכה הגלובלית נגד ישראל - תרמו להפיכת תפיסת קיר הברזל ללא רלוונטית (על תהליכים נוספים כאלה קראו במסמך אסטרטגיה להתמודדות עם התמנון האיראני).
במציאות כזו, הדימוי של "מדינה משוגעת" שהתחזק לאחר פעולות צבאיות של ישראל ותחזק את ההרתעה שלה במשך עשרות השנים שלאחר הקמתה, הפך בעיני אויבי ישראל דווקא לסימן של חולשתה ונואשותה. אויבינו הצליחו לראות גם ללא משקפות שהפעלת הכח של ישראל, גם הפעולות 'המשוגעות' וחסרות הרסן, הן טקטיות בלבד ונועדו לקנות שקט. במקום להתייאש מהמאבק בישראל, הם דווקא פיתחו אמונה מחודשת ביכולת שלהם להכריע את ישראל.
תפיסת קיר הברזל 2.0
במילים אחרות, החברה הישראלית צריכה לפתח "עליונות חברתית" - איתנות מנטאלית, לכידות חברתית ועמידות, אשר יאפשרו לה לצלוח גם תקופה ארוכה של אי-ודאות וקושי כחלק מהמלחמה הפתוחה שאויבינו מנהלים מולנו. כך יש סיכוי לחסל את התקווה שלהם להקריס את ישראל.
המטרה שלהם היא לשבור את הרוח הישראלית - אז בואו לא נשבר.
Comments